כשהרגשת לא טוב כולם רצו אליך עם מדחום.
אילו מדדו פחות ונתנו יותר.
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה נמצא פה כבר כמעט שנתיים ועוד לא גילית לנו מה זה! [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין. את מתארת מצב נפשי של המצאות באמצע תהליך של ה(ת)פתחות, כאשר את חשה פגיעה וחשופה. נראה לי שאת ההגנה על העולם הזה שלך תצטרכי ללמוד ליצור בעצמך.. [ליצירה]
- [ליצירה] אה, עוד נקודה להתייחסות: שיעור ספרות?!... משכילים החתולים האלה(או המסמרים האלה)... [ליצירה]
- [ליצירה] אאוץ'! [ליצירה]
- [ליצירה] מזכיר לי איזה שיר ללא משמעות שכתבתי פעם כדי לבחון אם אנשים יודעים להבחין בהבדל, או שזה הכל "בגדי המלך החדשים"... (הם דוקא ידעו להבחין) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך יפה ומרגש וכואב! (צריך להמציא איזה מקש שיהיה סימן לדמעה.) [ליצירה]
- [ליצירה] אני חולקת עליך. לעבור את שלב הייסורים דרך התרסה זה לבעט בייסורים - ולכן להיתקע בהם ולא להתעלות מהם. לא שאני כן יודעת בחיי הפרטיים לקבל ייסורים בהכנעה ובאהבה, אבל אני יודעת שו השאיפה [ליצירה]
- [ליצירה] באמת, כתוב בספר התניא: "ולכן כל מעשה עולם הזה קשים ורעים והרשעים גוברים בו, כמו שכתוב בעץ חיים שער מ"ב סוף פרק ד." זה עולם הקליפות והסטרא אחרא, עולם שמצד עצמו מעלים על הקדושה - על הטוב האלוקי. ואני חושבת שהחוויה הקשה שתוארה כאן כחווית הקיום האנושי, העלוב המוגבל והמקולל במוות ובמודעות לו - היא בסה"כ מאוד אמיתית. אבל בכלופן, אני לא הייתי נותנת יותר מדי צל"שים לשיר: זה קל מדי לכתוב שירים שמתריסים ומביעים מחאה וכעס. אירוניה מרה זה דבר אופנתי. במיוחד כשהיא מופנה נגד אלוקים, ולא מסתכנים בלהרגיז אף אחד. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מאוד אמיתי. אני יכולה להרגיש אותך. שנה טובה. כנפ"ש [ליצירה]
תגובות