בע"ה.
אדם נכנס לעולם הזה עם בראשו ויוצא ממנו ברגליו.
הלך רוח
-
אוהב את הכנות.
שונא את הציניות.
אוהב את השפה שלנו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הו, ביבוש' סתיו... מאין באה לך המוזה רה הזאת פתאום? קראת ספר על בריגדה, חישגדה או גיורא? משהי מהעיולת הראשונות? לא נורא, זה מקורי ויחודי ואפילו יפיפה אך, לא רגיל ואני מבין את תגובתו החצופה של סופר אבל אני מוצא בזה בכל זאצ המון חן ואפילו הבנתי קצת ואיך אומרים- ישכויח'. (ובעברית- המשך כך). [ליצירה]
- [ליצירה] אמן! [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני חושב שזה עדין מאד יפה ועדין. נוגע, פוגע וזועק זעקה חרישית. אני לא יודע אם התכוונת לזה אבל עצם העובדה שהשיר מתחיל בהר ההר כמו אוספת את כל שלדי הילדים אל חיק אהרון הכהן- אבינו המבכה את מות כל דור המדבר. ויתכן שגם כאן הוא מבכה את מות כל דור מתי "מדבר-העמים". [ליצירה]
- [ליצירה] יפיפה. אני פעם ניסיתי לצייר טיפות על חלון, אז השפרצתי עליו. אם אי פעם אצליח להעלות משהו חזותי, אולי תוכלו לראות את הציור. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי יש פה עדינות ופואטיקה, למרות שאני בדר"כ לא חסיד של חריזה, כיוון שהיא מאלצת לשמור על משקל ותבנית ולפעמים אנו חוזרים על מילים או כותבים דברים מיותרים כדי להתאים את המשקל (שמי לב אם זה נמצא פה).גם בשיר הזה לא כל הזמן זה מוצלח, אך בכללי הוא ממש יפה ונוגע ללב, אהבתי בעיקר את הסוף, "עת תהיה לי לילות בהם התפללתי/ אהיה בשבילך אז ימים". [ליצירה]
- [ליצירה] :) שימחתם אותי מאד. האמת עם ערוגה, הכותרת כבדה קצת. אומר וידוי קטן, זה זמן שאני מחפש אינטרנט, כדי לשנות את שם השיר. ולהוסיף שורה. מה לדעתכם יותר מתאים; " בוא אבוא ברינה" או "נושא עלומתו"? -מיקה, ניכנסת חזק לקטע. אני נבוך. -ציידת ודיק לוש, כן, עני בהחלט יכול להתאים כאן, כל עוד לא מצאתי, הריני כעני המקבץ אותות חיבה וחסד ויודע שבינתיים, היא ממתינה לי בפאת השדה, אך, עד שאגיע לשם הדרך ארוכה ובינתיים אפשר רק ללקוט וללקוט וכשבסוף אגיע, היא תמתין לי שם עם הלחם וה(ברית) מלח. -דיקלוש, את קרובה מאד, אני בעצמי לא יודע לנתח את זה ולפרש, (יתכן ושיגרתי אותו מוקדם מדי). -כנרת, חמודה. תודה. אין מילים. [ליצירה]
- [ליצירה] מרגישים את העייפות שלפני התפילה, מנסה להתעורר עם כוס שתיה חמה, אך, זה נבלע שם, בין המילים הנבלעות בעצמן. יפיפה. [ליצירה]
- [ליצירה] את יודעת מה מיוחד בבדיחה? היא מגלה לנו את האמת מזוית מוזרה ולא מוכרת, אז אנו נבוכים, מסמיקים ואם היא באמת חזקה, אז כדי להתמודד, אנו צוחקים ואפילו נשפכים מצחוק. למה כל ההקדמה הזאת? היצירה הנפלאה הזאת שלך היא ממש לא בגדר בדיחה, להיפך זה כל כך עצוב ואמיתי ואיך זה שבתור ילדים אף פעם לא שמנו לב לצד הזה שלא סופר בעצם ורגע, מה באמת עלה בגורלם של הגמדים? זה בא לידי ביטוי חזק יותר בסיפור של הגיבן מנוטרדם שבסרט באמת הדגישו את הכאב שלו על כיעורו וההכרעה המצערת שאם כל הרצון לשוויוניות אין מי שתאהב ותתחתן אם מכוער כמוהו! מה שכן, בזמן האחרון עולים על המסך גם כל מיני סרטים אחרים כדוגמת "שרק" שבאים כניגוד גמור ושבירה של מוסכמות. יישר כח להם וגם לך על עצם העלת הבעיה למודעות ובצורה כל כך יפה דוקרת ומרגשת. [ליצירה]
- [ליצירה] לשרה בערוגה אגרוף קפוץ הוא על כאב, אך אם הלב מספיק רך כדי לחוש את הכאב, בטוחני שיום יבוא והוא יחוש גם את החמלה והאהבה, הו אז היד תחזור ותפתח לאצבעות רכות וענוגות. ואני משתתף לקריאה של עדי; "יהיה, יהיה טוב!, בע"ה. [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט וחמוד כל כך, ממש. [ליצירה]
תגובות