ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
כל העניין, הוא לשתות משהו חם בלב מדבר )
אולי היה כדאי לשים את הפוקוס על הכוס הקרובה יותר? או שבעצם התכוונת שהכוס הברורה תהיה טיפה בפנים?
אבל זה נפלא גם ככה.
(למרות ששחור לבן כמעט תמיד קונה אותי..).
תמונה יפה!!! הקטע המת למטה מפריע לי קצת, ואולי היה כדי לבדוק גם אופציות אחרות לפיקוס - אבל גם בלי זה - תמונה מדהימה! הזווית נראת לי בדיוק מתאימה לקומפוזיציה, יחד עם הכורסא ושאר החפצים...
רק דבר אחד הכי מפריע לי...
בטוח שזה קפה תורכי?!? :D ^_^ (הכוס השמאלית נראת כמו קפה, אך המפוקסת נראת יותר כמו משקה שחור אחר.. מבריק מדי לקפה תורכי..)
[ליצירה]
אותנטי עלק!
ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
[ליצירה]
מצאתי עוד משו:
"כי אנחנו כמו גזעי עצים בשלג.
למראית עין הם מונחים סתם ובדחיפה קלה ודאי אפשר להזיזם. לא, אי אפשר, כי הם מחוברים בחוזקה לאדמה.
אבל תראו, אף זה למראית עין."
(העצים/ פרנץ קפקא)
[ליצירה]
אני חולקת על ילד, אני לא ניחשתי את הסוף. אבל כל הקטע של השינויים היה די צפוי, בטח יש מישהו שלא השתנה בכזאת קיצוניות ברורה.
זה לא רע בכלל, זה אפילו די טוב.
[ליצירה]
שלומי (טוב, אני מניחה שקוראים לך שלומי כמו שלי קוראים ערוגה...)
קראתי את יוצר הרע, ואת מה שיש לי להגיד על הכתיבה, אגיב כבר שם. אבל קודם אני רוצה להבין אם הבנתי נכון-
אתה טוען שלהיות דתי מול גורל קשה זה יותר קשה מלכפור בזה שגם הרע זאת השגחה?
כי בעיניי דווקא באל מול המוות יותר מנחם כשאתה דתי ומאמין שגם במוות יש טעם. גם במוות של ילד בן שנתיים.
הקטע שכתבת סותר את הגישה הפילוסופית שאלוהים הוא אופיום לדתיים.
מממ, מקווה שהצלחת להבין מה אני מנסה לשאול למרות העירפול והסיבול המילולי.
תגובות