ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
כל העניין, הוא לשתות משהו חם בלב מדבר )
אולי היה כדאי לשים את הפוקוס על הכוס הקרובה יותר? או שבעצם התכוונת שהכוס הברורה תהיה טיפה בפנים?
אבל זה נפלא גם ככה.
(למרות ששחור לבן כמעט תמיד קונה אותי..).
תמונה יפה!!! הקטע המת למטה מפריע לי קצת, ואולי היה כדי לבדוק גם אופציות אחרות לפיקוס - אבל גם בלי זה - תמונה מדהימה! הזווית נראת לי בדיוק מתאימה לקומפוזיציה, יחד עם הכורסא ושאר החפצים...
רק דבר אחד הכי מפריע לי...
בטוח שזה קפה תורכי?!? :D ^_^ (הכוס השמאלית נראת כמו קפה, אך המפוקסת נראת יותר כמו משקה שחור אחר.. מבריק מדי לקפה תורכי..)
[ליצירה]
אותנטי עלק!
ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
[ליצירה]
הפתרון הבטוח אך ארוך:
לצלם במהירות נמוכה שאולי תתפוס תנועה של היוטה, אבל לפי זה שהמסגד מפוקס כנראה שכבר היית על צמצם סגור ובכל זאת יש אור טוב בתמונה, כך שכדי להנמיך את המהירות את כבר צריכה פילטר וחצובה, כך שהפתרון הזה דורש הרבה ציוד ותכנון ופחות פרקטי.
הפתרון הקצר אך לא בטוח:
בפסח צילמתי בעמק החולה דרך טלסקופ, ומכיוון שהטלסקופ עמוק, זה מועבר בתמונה. כאן כנראה היית צמודה מידי ליוטה. אם היוטה הייתה תופסת עומק, זה היה מועבר בתמונה, הבעיה שאז את עלולה לאבד את המסגד...
[ליצירה]
אחד הדברים הכי מבאסים בכתיבה זה המשפטים שנשארים מחוץ לשיר. הרבה רעיונות יפים, משחקי מילים ותילי משמעויות שמהם צריך לסנן כדי לא להעמיס יותר מידי.
יכול להיות שהרבה מהקוראים עברו על "מתקנים" בלי לעלות על הצופן כמו אלדר, ויכול להיות שרוב הקוראים עברו על "עכשיו אני נמצא כאן בתפקיד" בלי לזמזם את "אני עומד על החומה". יכול להיות.
ובטח יש כאן עוד כמה שלא עליתי עליהם.
אבל השיר הזה טיפה עמוס מידי. צריך לדעת להשאיר מקום לדעתו של הקורא, צריך לדעת לוותר. או תפקיד או שוטר בגן הילדים. אי אפשר לזגזג את הקורא ככה.
דבר שני, שונה אבל קשור, גם מבחינת מלל נטו, כל המוסיף גורע. מה דעתך על זה:
"בעמדת השמירה עולה הירח
ואיתו בליל המחשבות,
ולפעמים גם כמה שורות לשירים.
או: וגם כמה שורות לשירים
לפעמים".
צריך יותר מקום לנשום, פחות לדחוס ולקטע.
חוץ מהנ"ל, אולי מהיכרותי עם הזווית הזאת, אני חושבת שזה שיר מדוייק. זה שיר טוב, שמצייר תמונה אחרת. זה בהחלט הכיוון.
עד כאן דברי הערוגה.
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
הלך, אני אוהבת את הרוח ששורה עליך לאחרונה.
אבל שוב יש לי בעיה בכותרת, היא קצת דוחפת את הדימוי מכתחילה, ובמקום שיתגלה עם השיר היא משרה על הכל אווירת חמשיר "על החלון ישבתי/ ושיר על המזלות כתבתי/ את כולם שיבצתי/ ומאוד אהבתי"
וחבל. כי זה שיר מקסימקסים.
תמסור לה תודה בשמנו..
:)
[ליצירה]
הכותרת, שהיא שיר מאוד מאוד מוכר יקיריי, נבחרה כי השער לא נועל שום דבר. אבל אהבתי את כל שאר הפירושים.
לגבי חור המנעול, זה ישמע ממש לא מקצועי, אבל זה בגלל הפוקוס הידני. נסו גם אתם בבית.
תודה לכל המגיבים, זה פותח כמה שערים.
(אבל אם אפשר להפסיק לשדך אותי בכל יצירה :))
[ליצירה]
אני אוהבת את הדיאלקטיקה בשיר- מצד אחד "רק נחזור" המינימליסטי, מצד שני "הוויה היחידה לחיות מאוחדים" האוטופי. מצד אחד "נחזור לכרמים" ומצד שני "כמו שועלים", אפילו הפער בין המיים שמבטאות פשטות אבל באופן כבד.
יש הרבה תנועה בשיר הזה, שלא הבחנתי בה בקריאה ראשונה, וזה מאוד מיוחד בעיניי.
ערוגה.
תגובות