ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
כל העניין, הוא לשתות משהו חם בלב מדבר )
אולי היה כדאי לשים את הפוקוס על הכוס הקרובה יותר? או שבעצם התכוונת שהכוס הברורה תהיה טיפה בפנים?
אבל זה נפלא גם ככה.
(למרות ששחור לבן כמעט תמיד קונה אותי..).
תמונה יפה!!! הקטע המת למטה מפריע לי קצת, ואולי היה כדי לבדוק גם אופציות אחרות לפיקוס - אבל גם בלי זה - תמונה מדהימה! הזווית נראת לי בדיוק מתאימה לקומפוזיציה, יחד עם הכורסא ושאר החפצים...
רק דבר אחד הכי מפריע לי...
בטוח שזה קפה תורכי?!? :D ^_^ (הכוס השמאלית נראת כמו קפה, אך המפוקסת נראת יותר כמו משקה שחור אחר.. מבריק מדי לקפה תורכי..)
[ליצירה]
אותנטי עלק!
ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
[ליצירה]
איזה רעיון נהדר- לייחס את השגעון והתעתוע לגעגועים. אהבתי מאוד.
יש כמה משפטים לא ברורים, לדוג': "דמעותיהן של האנשים אשר זולגות בשצף קצף במורד תווי הפנים המחוספסים, אך שבורים מכאב וצער ומתאדות בערפל הלוהט שמזדחל לו כנחש מפוספס ומלא זעם"
הנושא קופץ מהדמעות לפנים באופן מסורבל. יש עוד כמה כאלה. הפתרון הטוב ביותר הוא להקריא לעצמך את היצירה בקול ובשקט, הפסיקים כבר יבואו מעצמם במקום הנכון.
גם הסוף טיפה לא ברור, וחבל. זה רעיון מקסים ממש.
אבל הרעיון הבסיסי מיוחד ורגיש, וגם הביצוע טוב, רק ללטש קצת.
אגב, למה דווקא השמונה בדצמבר?
הערוגה.
[ליצירה]
או, זה מדהים לראות את השינויים שעוברת הכתיבה שלך. משהו פה הרבה יותר מעורפל, הרבה יותר מורכב (ואולי בעצם המורכבות יותר ברורה?)
החזרה על "הזה" קצת עמוסה מידי, ומפחיתה מהאפקט של החוסר בהירות, עם הסלנג הצמוד לשפה הכ"כ עשירה שלך, וחבל.
אבל חוץ מכל הזה, אבל אהבתי.
[ליצירה]
וגנר הוא לא קונטציית שואה מובהקת, והוא לא היה מוכר לולא הדיון שעולה פעם בחמש שנים- "האם לשמוע מוזיקה של נאצי זאת תמיכה בנאצים". ולכן אני לא חושבת שהיוצר מכוון לשואה, או להשוואה "מי שהחריב= נאצי", אלא ליכולת הזאת לנתק- בין מוזיקה לדעות המחבר, או בין הדי9 לבין מי שנהג בדי9, לנתק בין כל ההמולה סביבך לצליל אחד.
[ליצירה]
עינת, יש לך שפה עשירה, אבל מבנה השורות קצת מקרטע וחבל. "שחשפו" מי חשף? למי נחשף? משהו שם לא מסתדר תחבירית. אם שמת וו החיבור ב "ואנכי" אז לוותר על הנקודה בסוף פרקי חייהם, זה נשמע קצת כמו זריקת קלאץ', זה חוזר גם ב"ספרים מרשימים. שינעימו".
אבל אחלה שיר על אחלה שבוע.
תגובות