שמעתי אומרים ש"כמעט זה מעט".
מה הם יודעים?
כמעט זה כל כך הרבה.
בטווח הזה, שבין כן ולא,
שבין אסור ומותר,
שבין בפנים ובחוץ,
שבין גוף ונפש---
בכמעט הזה,
יש בו הכל.
כמעט..
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... אוי, כל כך נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] .. רן, יש אנשים שמסוגלים לשבת רצוף ימים ושנים וללמוד. יש אנשים ש-מה, לעשות, הנשמה בורחת להם, והם צריכים את העצירה הזאת לנשום, להתרווח קצת מידי פעם, ואז לחזור ללימוד. ועדיף שההתרווחות הזאת תהיה בלנגן לקב"ה, ולא בסתם עיסוק של חולין, לא?.. בוודאי שיש אפשרות להתקדם עם זה, לגרום לנשמה להתחדד, להתפקס יותר עם הזמן, ופחות "לברוח". אבל גם הבריחות האלה חשובות ומשמעותיות לאנשים כאלה. אולי אפילו לא רק בדיעבד.. ויש ישיבות שהולכות עם הקו הזה. עכשיו-- הסוף לא בא להביע, שהאידיאל זה לשבת בחדר ולנגן. לא... וגם הבחור מבין שאחרי הכל, ואחרי שמתאפסים, צריך לחזור לבית מדרש וללמוד... הסוף בסה"כ בא להביע, שזה לא קורה פעם אחת ונגמר, אלא החיים מורכבים ממשברים, מעליות וירידות. לכן קראתי לסיפור ככה. רק שבפעם השניה, אם שמת לב, זה כבר שונה. הבחור מכיר בזה שהוא צריך את ה"בריחה" הזאת של הנשמה מידי פעם, אבל הוא מתעל את זה ישר לכיוון הנכון... בלי הקטע של הדכדוך והייאוש העצמי... זה לפחות מה שניסיתי להעביר. לא בטוח שעשיתי את זה נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] ... משהו נגד גולני? לא, כי כבר התחלתי להיעלב :). [ליצירה]
- [ליצירה] ... היי, נראה לי שאתה היחיד במחלקה שמתלהב מהצ'ופרים של הפ"פ. |תוהה אם יתנו לכם לצאת לחתונה שלנו| [ליצירה]
- [ליצירה] ... יש לה כמה וכמה "צרים", אבל אני כיוונתי לשיר הנ"ל: --- תלולית החול שמש רוותה על תלולית החול- אני ואתה ובלב- אושר שליו. חצאי צבעים, חצאי קולות לא צריך לשאול, לא צריך לענות הבט, הקשב. העבר ידך על חלקת שערי. בלב- אושר שליו. צרי. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אוווווּ.. ספוקייייי. ומצטרפת ל"הבל ורעה רבה" (מה זה השם הבלתי קליט הזה?) בנוגע לדוס וכו'. וזה גם לא שזה חלק בלתי נפרד מהיצירה... [ליצירה]
- [ליצירה] .. ילד, זה שאתה נהנה לסיים את חייהם של גיבוריך באופן מזוכיסטי משהו, זה לא אומר שכולם חייבים (:. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אה, ובהזדמנות רציתי להגיד, שאמנם לא תמיד אני מגיבה, אבל.. תמיד היצירות שלך עושות לי משהו. כמו לגעת בחשמל חשוף. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אני חושבת שהאחד הזה נשאר שלם כשהוא אמיתי, וכשהשניים שמרכיבים אותו זוכרים שהם אחד עכשיו-- וזה אומר שכל אחד מהם צריך להקריב משהו מהעצמיות שלו. מהעצמאות שלו. וזה לא פשוט. ולפעמים אתה בעצמך גורם לפירוק האחד הזה, כי אתה עדיין לא מוכן ולא בשל לויתור הזה, שהוא ויתור גדול. ולפעמים גם השני, הוא לא השני האמיתי שלך, ולכן אתם לא יכולים ליצור אחד שלם שגם יחזיק מעמד. ולפעמים זה פשוט ככה, ואי אפשר להסביר את זה, ושום דבר לא מנחם, וכבר נגמרות הדמעות ורק נשאר הצורב הזה בגרון, והמחנק הזה, והלב שנחבט כל פעם שמתעוררים בבוקר ולא זוכרים למה מרגישים ככה מוזר, עד שנזכרים. ואז, בום. --- ולפעמים צריך לקחת נשימה עמוקה, ולדעת שעוד יהיה שני, ועוד תתחברו לאחד, ועוד יהיה כל האושר הזה. בע"ה. |חיבוק גדול| ושבת שלום.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... לומכירה אותו, אבל... חמודי! [ליצירה]
תגובות