לפעמים באין כוח בנפש להניע שפתיים לומר, נכמהת כל כך שתהיה פה ויפצה הליטוף הנכמר. ואינך. ואיני אומרת דבר.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] *. אני פה. --- אני לא בטוח שאפשר להסתתר מאחורי ההיתר של POETIC LIECENCE, כאשר מפירים באופן בוטה את חוקי הלשון. אני מתכוון ל"נכמהת". זה... קצת מאולץ לשיר, כי זה אמור להיות "כמהה", אבל לא הסתדר לך עם הצליל... אני טועה? <גם: יחד עם "נכמר" זה מעמיס יותר מדי.> --- סך הכל זה מעולה ואני אוהב את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] "נכמהת" זו מילה נפוצה, הרווחת בשימוש אצל אנשים מסויימים בכל מיני מקומות; מילה זו לא נוצרה כאילוץ של 'כמהה' ע"מ שיסתדר למשקל.. [ליצירה]
- [ליצירה] כמה רועמת היא השתיקה שאת מתארת בשירך, הכמיהה הלא מתממשת, וההשלמה עם אי המימוש - עם התסכול בעצם... [ליצירה]
- [ליצירה] ... אכן. לא השתמשתי ב"נכמהת" כי לא הסתדר לי. וכפי שאמר מי שאמר, זו אכן מילה השגורה על לשוני (:. <מה יש, אסור כבר לחדש חידושים בשפה?..> [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי נכמהת: אחד היתרונות של שירה לדעתי, מבחינה צורנית, הוא לשבור את כללי הלשון המקובלים לפעמים. יש לזה כמה יתרונות- קדם כל לפעמים הכנסה של שורש לבנין לא מקובל נותן לו משמעות מיוחדת, שמתאימה לאותו בנין. אבל גם בלי זה- הכלי של המשורר הוא השפה, המילים, ולכן לא רק שמותר אלא אף רצוי להמציא מילה שלדעתו משדרת ניחוח מסוים, אופי מסוים. ככה שפה מתעשרת וככה ממציאים דרכים להביע שלא היו קודם. בקיצור, אני בעד נכמהת. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו ------ [ליצירה]
- [ליצירה] אין לי כבר מילים --- [ליצירה]
- [ליצירה] - - [ליצירה]
- [ליצירה] --- טוב, את יודעת מה דעתי על הפומביות של זה *** אבל מצאתי לזה פרשנות אחרת שיותר מוצאת חן בעיני. וזה כתוב טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] ... ממש מזכיר את "שירי סוף הדרך" ללאה גולדברג (מן הסתם מתבסס על זה). יפה. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] . מוכר. -- הקטע הזה, מבחינת הכתיבה (ובעצם גם התוכן), הזכיר לי מאוד את תמר מ"מישהו לרוץ איתו". [ליצירה]
- [ליצירה] .. אני לא בוחרת להשתייך אליהן, ואני גם לא אשתייך כי אני לא כזאת. אבל כשאומרים לי "בת שרות", מה אני אעשה שזה הדימוי שעולה לי לראש? [ליצירה]
- [ליצירה] ... בן, אני מבינה את הצורך לכתוב ולפרוק. אבל קודם כל.. אצלי, לפחות, ישנם שירים שאני כותבת אך ורק לעצמי. לא חושבת שמשהו טוב יצא מכך שאנשים אחרים יקראו. בעניינים שבין אדם למקום, ובפרט בעניינים כאלה, אני חושבת שחז"ל כבר הגדירו את הגבולות ואמרו שווידוי עליהם הוא בין האדם לבין קונו בלבד. ולא סתם. ואם תאמר שפרסמת כדי להעלות למודעות- הרי שאני בטוחה שהמודעות לתופעות האלה קיימת. מה גם, שאולי כשכתבת התכוונת להביע זעקה.. ניתן לפרש את השיר גם אחרת. ועובדה שיש מי מבין המגיבים שגם עשו זאת.. זה מה שאני חושבת, לא מנסה לפגוע או להתנשא חלילה, פשוט- מרגישה חלק מהאתר הזה ואכפת לי מתוכנו ומצורתו... [ליצירה]
- [ליצירה] ... אממ.. למען הסר ספק, לא התכוונתי בשיר הזה ל"אפיק" הדתי-הלכתי-תפיסתי (ואז באמת העליה של הנחל על גדותיו היא שלילית...), אלא ל"אפיק" הרגשי. [ליצירה]
- [ליצירה] ... ולפעמים, האי לא יודע עד כמה הוא חשוב לאדם שלו. עד כמה הוא מציל אותו מטביעה במים גועשים. לפעמים, החיבוק לא מבין שהוא הדבר הכי טוב שקרה לאדם שלו. שרק רצה לקבל חיבוק. בקבוקי הזכוכית נשלחים ריקים, אין בהם משמעות. האדם כבר נתן את כל מה שיכול היה להיות בהם- לאי שלו, לחיבוק שלו. [ליצירה]
- [ליצירה] ... פוסט מודרניזם במיטבו (: [ליצירה]
- [ליצירה] ... חזק מאוד. מתאר בדיוק את זה. את הקריעה האמיתית, שכמו כל קריעה, היא כל כך לא פשוטה וכל כך לא שחור ולבן. וכל כך אפור ומבלבל. מזעזע שככה אנשים צריכים לחיות, על סף תהום, בלי לדעת מה יהיה בסופם, ויש הרבה מה לעשות, אבל בסופו של דבר... באמת אפשר רק להתפלל. [ליצירה]
- [ליצירה] ... בלבול בגופים אין כאן, הכותב יודע מה שהוא כותב.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... נכון. --- הייתי מורידה את ה"לכבותה" האחרון. יותר יפה בלי. [ליצירה]
תגובות