[ליצירה]
ואני הבנתי
שהגושים זה רק בשביל להגיד הרבה חימר... יעני היא כיסתה את עצמה בכיסויים, והתכחשה לעצמיות, הראתה כלפי חוץ דמות אחרת.
עכשיו גם מובן השפט של "לא לנשום יותר מדי ממני"- להזהר שלא לגעת שוב בנקודה הפנימית, אלא להמשיך לשחק את המשחק.
לגבי העמידה בצד, לא יחסתי לזה חשיבות משמעותית, אנ'לא יודע...
והמשפט האחרון, כמובן, כמו אלה שאני אוהב- אתה קורא, קורא, נדמה לך שאתה בעניינים (או לפחות אתה ממציא לעצמך איזה משהו הגיוני שיכול להכנס במילים), ופתאום, במשפט האחרון הכל מתרסק...
ואתה לא מבין פתאום- "הלו, מאיפה זה הגיע? מה הקשר? שניה רגע, אני חוזר להתחלה, להבין הכל מחדש...".
יופי של יצירה אסתר :-)
[ליצירה]
ואוו!!!!!
מדהים! פשוט... אין מילים!
קודם כל זה הדמעות שעמדו לי בעיניים, לא ברור מאיזה סיבה בדיוק (העוצמה שהיתה איפשהו שם באמצע, הסוף החזק, או פשוט ההתפעלות שרק התגברה כל הזמן מהיצירה הנפלאה הזאת....).
השימוש במילים הפך פתאום לציור, תמונה, מציאות של ממש, אני... זה פשוט... אין, אין על זה!
איך את מצליחה כ"כ לגעת, בעזרת ההרמוניה הזאת של... התיאורים האלה, ש... שעוברים מקצה אחד לשני, עם עירפול מסוים, טשטוש, הכתמה, וביחד עם זה- החדות, הסימנים שחוזרים על עצמם, שזיהו לי את ההתרחשות...
אני לא יודע איך להגיד, אבל זה היה נפלא!
אה- וההרגשה לאורך כל הדרך של "אני בחיים לא אצליח לגרד את מה שהולך פה...". בהחלט כמה רמות מעל, אין מה לומר!
יופי של יצירה :-)
[ליצירה]
איזה יופי :-)
יש מעברים יפים בין המצבים השונים, וכמובן יוצר הזדהות...
ואני לא מאלה שיבינו את הפראפראזות, אבל יש כמה שאפילו אני קלטתי- "התשמע קולי באשר הנך", "היו הדברים מעולם"- שילובים מתאימים :-)
[ליצירה]
:-)
התחושה האפופה, נוסטלגית, עמימות מחבקת שכזאת שליוותה אותי לאורך הקריאה... עשית את זה מצויין!
ומשפטים כמו "הרמזור מסמן אפור", או הדרך שלא רואים את סיומה, ושאריות של צמחים בחזית הבית...
וכל הרעיון, בכלל.... נפלא!
[ליצירה]
ענק!!!
ולא נותר לי אלא (בחוסר מקוריות משווע) להצטרף להנ"ל, אז גם אני מניף את ידי בזה להצטרף לקודמי, ולהתלהב עד כלות מהרעיון והביצוע, לחייך "יווו, איזה חמוד :-)", לרחם על הבחור האומלל, ולקוות שגם הוא וגם הבחורה האפאטית משהו ימצאו את חציים במהרה בימינו אכי"ר ואכמ"ל וד"ל.
תגובות