לפעמים מתפרץ -
לדמיון, סוף שחור
ואתה מתכווץ
ונרתע לאחור
ובגבור מועקה
גם אתה כבר מסכים
שהשמש תשקע
ולעד לא תשכים
אך עוד זנב הרוח
רודף זנב ענן
וריח תפוח
מציף את הגן
ושטות הסירות
מול חופים רחוקים
ופלחי הפירות
כמו אז - מתוקים
[ליצירה]
---
יפה אמרת חתלתול. זאת ועוד- מהיכן הבטחון העצמי (המופרך אגב לדעתי) של הילד ש"רוב הקוראים לא ירדו לסוף דעתו של הכותב" ועוד בנשימה אחת הוא מציין שהאינפורמציה מוגשת עם כפית כסף לפה של הקוראים, ומציע להקשות עוד יותר על הקוראים בהבנת כוונותיו "הנסתרות" של הכותב וזאת בשם "העלאת הרמה". האם שמעתי פה נימה של זלזול מתנשא?
[ליצירה]
---
ובכן ממזר..חשפת קלף
ש...משכן הכל הודלף
אז התקדמנו קצת...ובכן
תן רמז דק על השכן
האם שכן הוא או שכנה?
בן שש או בן שישים שנה?
האם ממש מהשכונה?
(רימון או גפן? תאנה?)
אז שלח נא רמז ממזרון
שנתקדם לפתרון
אם לא....תלונה מהקב"ט
ותרותק שישי-שבת!
[ליצירה]
----
ובכן ממזר - כאן שוב תקפת
ואת אפך כאן שוב דחפת
לתוך חיי הנישואים
של זוג אחר (כך לא עושים!)
אשתי, אגב היא נח"לאית
(כן, אז, זה עוד היה להיט)
ובהחלט זו הקצנה
לומר שהיא התקמצנה
הרי בגיל הנישואים-
בנות פטורות ממילואים
ולדיסקית, זאת אל תשכח,
אין אז כל ערך כך או כך
וכאן אוסיף: אפילו אם
היא עוד שרתה במילואים,
היה אז צה"ל מממן
תיקון (יש לו תקציב שמן)
אם כן, גם מאידך גיסא
זה לא היה בא מכיסה
כלומר ממזר, חדל קשקשת!
התנצלותך כאן מתבקשת
[ליצירה]
---
הדיון שצמח מהשיר הזה הוא חיובי ביותר. השאלה שאין לטאטא מתחת לשטיח היא שאלת ההתמודדות בימינו עם "אירוטיקה" (וכן, ילד - מצד ההלכה, למה לא?) ולא השאלה: למה נכנסת כלה לחופה, אשר כולנו יודעים את התשובה לה, גם בלי עזרת יצירות מסוג זו הנוכחית.
סוערה יקרה - נא לא לייחס לי דברים שלא אמרתי. לא אמרתי "איחס" ולא ירדתי על איש, אפילו לא עירערתי על עצם פירסומו של השיר, אלא הסברתי איך
לעניות דעתי יהודי צריך להשתדל להתייחס (או לא להתייחס) ליצירה כזאת. ואגב, עצם התייחסותך לשיר השירים כאירוטיקה שוב מקוממת אותי. אולי זה עניין של סמנטיקה, אך בהתייחסות זו מסתתר לדעתי השורש של הבעייה: אנו נוטים לייחס מושגים מהעולם החומרני כדי לתאר דברים שהם בקדושה, והנגזר מכך הוא שבדיעבד, אליבא דציבור רחב, אם "שיר השירים" הוא אירוטיקה, אז אירוטיקה היא דבר "כשר" ומכאן הדרך להכשרת הפורנוגרפיה אינה רחוקה. אני למשל מזדעק כשאני רואה יהודים דתיים מאוד עומדים בתור עם העגלות של הסופר ביום שישי ובתוך העגלה כל הרפש שבעולם: מעריב, ידיעות, כל העיר או העיר ואם אפשר אז גם לאישה. הרי התמונות וניבולי הפה המופיעים בעיתונים אלה, היו רק לפני ארבעים שנה שייכים לאסכולה הפורנוגרפית הרשמית מבית "פלייבוי". את מדמיינת לעצמך יהודי דתי קונה "פלייבוי" בסופרמרקט? ועוד מביא אותו הביתה לשולחן השבת, כדי שגם הילדים יעיינו בו לפני או אחרי הארוחה ? האם הזמן מכשיר את השרץ?- לא! זה רק אנחנו מכשירים אותו! והתרוצים לכך- אין סופיים. החל מ"אני אדע לעמוד בפרץ" וכלה ב(כן!) שיר השירים. ואני שואל את עצמי מה יהיה בעוד ארבעים שנה? האם יצירות שהיום מוצאות להן בית ב"במה חדשה" ייחשבו "על הגבול" באתר "צורה", ושוב מישהו יזעיק את שלמה המלך להגן עליהן?
[ליצירה]
---
הראל, אהבתי את הנחישות בה יצאת להגן על זהותי. אמנם התפרצת לדלת פתוחה אבל יצאת גדול. ובאשר אלייך מישי - אהבתי איך הסברת את עצמך ברחל ביתך הקטנה. אחרי הסבר מספק שכזה אין ספק שלא יהיו יותר ספקות בעניין הספקות של הראל בדבר הספקות שלך כביכול בעניין זהותי וזהות כותב השיר "ספקות".
[ליצירה]
ובכן - כבר נכנסתי למסר-אישי
וגיליתי את שם הגברת
ואוכל להעיד כאן בקול חרישי
שהגברת - לי כלל לא מוכרת
וזה קצת מפריך כאן את חוק הדתי-
השלוב שממזר כאן לימדני *
אלא...אם פה בעצם...תפסתם אותי...
ואני חילוני? ...(מסופקני...)
כי אשר לגברת - ברור לי היטב
שהיא דתייה כבר מִנוֹעַר
הן ממזר הפרחים כאן תמיד מצטרף
למשמר הצניעות והטוהר
ולכן - אצטרך כאן לחזור בתשובה
(או דרוש כאן גיור אורתודוקסי ?)
את זה חוק הדתי-השלוב כאן קבע
כי אחרת כאן יש פראדוקסים....
* ומהו חוק הדתיים השלובים?
ציטוט מאת ממזר - המופיע לעיל בכתובים
"הוא נקרא חוק הדתיים השלובים
וכמו כל דבר הוא מורכב משלבים:
אם יש אדם דתי במקומותינו
סביר לחשוב שמכיר הוא את שנינו"
תגובות