[ליצירה]
...
ממזי- אל תוציא לעז! יש לי דברים אופטימיים יותר... ברצח סימה התולעת לדוג' אומנם יש רצח, קנאה, נקמה, בגידה ועוד דברים- אבל זה די אופטימי הרי בסופו של דבר אני מגיעה אל המנוחה אל הנחלה...
[ליצירה]
.
רעות- אני לא זוכרת אם בתור ילדה דילגתי על התאורים בספרים אבל המחשבות האלו הן מחשבות שבאמת חשבתי כשהייתי קטנה.
אני זוכרת את עצמי עומדת ומפריחה בועות ולוחשת להן מילות פרידה ומנסה לדמיין את הארץ אליה הן עפות, וגם בים- מאז שאני קטנה, כשמגיע גל מלא בקצף, אני מתכופפת ומדמיינת שכל הקצף שמקיף אותי זו שמלת מלמלה מפוארת.
כך שזה כן יכול להיות במציאות.
(כמובן שלא האמנתי בדברים האלה *באמת*)
[ליצירה]
.
חייבת להגיב שוב.
איך עושים דבר כזה? איך כותבים ככה??!
לפעמים כשאני רואה משהו מושלם יש בי רצון עז לבכות, אז היה לי את הרצון הזה כשקראתי.
כל כך יפה.
[ליצירה]
.
הריקנות הזו בכלל לא קשורה ב- אם זה מצליח או לא.
אפשר להצליח ובכל זאת להרגיש כלואה בתוך זה (ואל תשאלו למה המשכתי עם זה בכל זאת- תלאות הפרפקציוניסטיוּת...).
ו- גאיוס. ברוך ה' כבר מזמן סיימתי עם המקצוע הזה ומאוד מקווה שלעולם לא אצטרך לשוב אליו.
[ליצירה]
.
כן, אני מניחה שאתה צודק אבל זה בעיקר קשור לסוגי אנשים. לאו דוקא כל מי שלא אוהב פשוט לא המריא מעבר לחשבונות המצומצמים, יש אנשים שזה באמת סוגר אותם וחונק. יכול להיות שיש הרבה מעבר אבל עצם ההתעסקות בחישובים ופרטים מגבילה את הכמהון שלהם ללא יודעת מה.
[ליצירה]
.
לא. זו בהחלט לא יעל (וגם לא מיכאל...), אתה יודע, לא כל עולמי סובב אחריהם.
טוב, אולי ברגעים מסוימים אלו כן אבל אני נוטה גם לחשוב על דברים אחרים.
תגובות