בת 18; חובבת בלטריסטיקה על כל גווניה ושירה בפרט.
מעריכה ביקורת בונה.
עם פרישתה של אוטורפה (מוזת הליריקה) מחיי הליריים, מודיעה גם אנוכי על פרישתי מהאתר. :)
קישורים שאקח עימי
ציטוטים, אמירות
"הדבר היחיד שלמדנו מההיסטוריה הוא שלא למדנו מההיסטוריה דבר."
[ליצירה]
מניסיון-זה אפשרי...להתאהב בידיד זה למעשה יכול להיות הקשר הכי טוב בעולם כי הוא בראש ובראשונה מבוסס על חברות אמת ואחרי כל האהבה מה שנשאר בסוף זאת חברות...
[ליצירה]
אוי הכאב...אפשר ממש להרגיש אותו!כל כך מוחשי מתוך השיר...
תמיד אני חושב,האש היא דבר כל כך אבסורדי..כל כך לא ברורה,כמו הלב שלנו...היא יכולה לשרוף ולכלות כל מה שעומד בדרכה,ולהשמיד ולהרוג,כמו ליבנו בהאהבה...ומהצד השני,היא מחממת כשקר וטובה כשעצוב,מאירה כשחשוך וכשלא מוצאים את דרך הישר והטוב...היא הדבר הראשון שרואים אצל אהוב,האש הדולקת באישוניו,כמו אש אמיתית...שמוכנים להקריב הכל למענה...
הלוואי ונזכה כולנו לראות ולהצית רק את אש התמיד,האש הטובה והמאירה,שתדריך אותנו על דרך הישר והאמת,ושתמצא לנו אהבה קרובה לבוא...
והמתים אשר קראו את הדמעות הקרירות,עתה יוכלו להתחמם בצל אש של חיים,ויחייכו בקברם כשיראו את כל השמחה הפורצת כך,מתוך לב האדם...
תודה לך יולי!
[ליצירה]
קריאת הבית השני המליטה מפי אנקת תדהמה,
מה מושלם החרוז מה קולעת ההטעמה.
קראתי אותו ושניתי, והשיר כולו כמנגן,
לקול חלילך החורז בלי עמל עוד כהן וכהן
את המילים הקולעות ביותר לביטוי
מתוך נפשך בתוכה היופי מצוי.
[ליצירה]
שיר מקסים... למרות שהוא ארוך, עושה חשק להמשך...
אולי שווה לערוך את היצירה כקטע, ואז להאריכו יותר...היה יוצא לא רע בכלל, להפך.
בכל אופן, אהבתי מאוד, אפילו שהסוף הכניס מעט אכזבה.
[ליצירה]
זה טוב.. הדילמה הזו בין הבחירה הקשה שתעשה או לא תעשה: להמר עליו (על הלב) ובכל זאת לתת עם כל הקושי, או שמא לכאוב ולהרגיש איך הוא מתפוצץ בתוכך. אולי עדיף שיתפוצץ, כך אף אחד אחר לא יפגע...לא יראה.
בכל אופן, לדעתי כדאי להמר, הקלפים טובים ליאורה, כדאי לנצלם!
זה כתוב ממש ממש טוב, ו...זהו בנתיים.
[ליצירה]
שיר נפלא! רק המילה האחרונה נשמעת לי קצת "תקועה" בגלל השיבוש בחריזה... השיר שלך כל כך התגלגל ווזרם...ופתאום נתקע.
אני הייתי מוחקת את השורה האחרונה ומסיימת פשוט בשלוש הנקודות...
בכל אופן שיר מקסים! לאהודות!
[ליצירה]
מקסיייים עד כאב!
אפשר פשוט להרגיש אותך דרך המילים היפות האלה. אהבתי את השפה העשירה, ואת החריזה, אף שהופיעה לא לאורך כל השיר.
"...אולי אלו המים,
שמציפים עתה את בארות השחור הנובעים מפָניי?" -במשפט הזה החסרתי פעימה, בחיי.
אתה כותב בצורה מדהימה.
[ליצירה]
הממ..קטלימקורגניטום היקר, לדעתי אין בשיר הזה אסקפיזם.. כל כולו מטאפורה המתארת סיפור יפה שנועד רק לתקופה מסויימת, וברור שהוא נועד להסתיים, כמו שהשמש נועדה לשקוע בכל ערב...בכל אופן זה מה שרציתי לומר בשיר.
באשר אליך נתנאל, לא חושבת שבשיר ישנה נימה פרוורטית.
בכל מיקרה, תודה לך על התגובה ולכולם!