אוהבים במילים
ומתחברים לשנים
שחלפו עד כרגע.
ויחד איתם
בכל הזרמים
מוסווים ומתגלים
נושמים ומקלידים,
ואנשים רבים מאחורינו
ואנו חדשים.
משליכים גם אנו
לאוצר המילים.
אחחח...מילים. אין כמותן!!
שיר שממחיש טוב מאד את מה שכל היוצרים באתר עושים פה... :)
אהבתי את "ואנשים רבים מאחורינו-ואנו חדשים", זה עורר אותי לחשוב על האנשים שחיו בעבר, אף פעם לא חשבתי עליהם בתור אנשים עם מילים...
[ליצירה]
אחחח...מילים. אין כמותן!!
שיר שממחיש טוב מאד את מה שכל היוצרים באתר עושים פה... :)
אהבתי את "ואנשים רבים מאחורינו-ואנו חדשים", זה עורר אותי לחשוב על האנשים שחיו בעבר, אף פעם לא חשבתי עליהם בתור אנשים עם מילים...
[ליצירה]
היכולת שלך לתאר לאורך זמן (טור ארוך של שירים) יחסים זוגיים ולכתוב את הכל באותו קול (יש קצב קבוע כשקוראים את השירים בקול וברבים מהם אתה גם שומר על אווירה מסוימת שסובבת מעל) היא יכולת של אדם שלוקח ברצינות את כתיבתו. (ואולי גם את מושאי הכתיבה) מקנא בך.
[ליצירה]
זה קטע טוב שנותן תחושת אמינות. ורצון להמשיך ולקרוא עד שהוא כבר יגיד את הוידוי שלו. ואיזה יופי זה שהוא לא ושהוא סומך שנבין לבד.
אני לא בטוח שחייבים לשים את הדברים בגרונו של ילד קטן. מישהו טיפה יותר מבוגר היה עושה טוב לקטע.
והיה שם גם איזה קטע עם המנהל וההתנהלות סביב שקצת קצת סטה מהאינטיסיביות שמאפיינת את כל הוידוי.
כל כך נכון להיפגש אקראית עם זה עכשיו ערב ראש השנה. נראה לי שאלך להתוודות ליד איזה עץ (אולי ביער? הוי אבא)
[ליצירה]
אהבתי את רוגעלך קינמון. ואת זלדה (מה זה במקור?)
אולי תיתן כמה מלים על אלפרד? וכמובן שלראות את המקור היה יכול להוסיף. (שוב זלדה וגם ה-תנו לי אלף (אלף))
[ליצירה]
מישי הפנתה אותי לשיר הבא של לאה גולדברג.
מחר אנחנו נצא אל חוף נחל ירֹק
במימיו אבדה החמה טבעת זהב.
אנחנו נשוט בסירה בנחל ירֹק,
עמֹק, עמֹק במימיו
טבעת זהב.
המכמרת תרד למצולה,
תעלה הטבעת ברשת.
תענדנה על אצבעי:
הרי את מקֻדשת!
רשת הדייגים ורשת האינטרנט, כולם כלים לדרישה, הרי את מקודשת...
תגובות