[ליצירה]
והכי אהבתי? את ההיפוכונדריות של דורון, שהוסיפה לכל הסיפור הזה מימד מחויך, וגם ניחוח של מציאות אמיתית, כזו שבה הגיבורים לא מושלמים.
סיפור חמוד.
[ליצירה]
ידידה חביבה,
משפט המפתח בשיר המקסים שלך הוא: "דֶּרֶךְ לִי עוֹד אֲרֻכָּה".כמו שאמר הרמב"ם: "הכל צפוי והרשות נתונה".
אם תשימי לב לשמי, את רק בתחילת הדרך והכל עוד פתוח. הנכון הוא לצַפות לעזרת ריבונו של עולם, אבל הוא יכול לעזור רק למי שיודע לעצב את שיעור קומתו. התובנה הזו היא העזרה הראשונית שהוא נתן לך. וככל שתרבי להשתמש בה ותבני במו ידיך את דמותך כך תקבלי יותר תמיכה ועזרה.
והמתנה הכי חשובה שקיבל כל הדור שלך היא הזכות לשאול שאלות. בצעירותי היו רק תשובות גם לשאלות שלא נשאלו. כתבתי סיפור דמיוני לילדים ולמבוגרים כאחד שבו אב מלמד את בנו:" אם תלמד לשאול את השאלות הנכונות, התשובות יבואו מעצמן". אז יש לפניך עוד דרך ארוכה אבל מספיק זמן ללכת בה נכוכה, ואם תשכילי לנצל את הזמן, מובטחת לך העזרה.
בהצלחה בא בימים
[ליצירה]
העימות הזה בין הרגש האישי - לא הכרתי איש ב"ה, לבין הרגש הכללי - שוב נפלו בנינו ובנותינו, אכן קורע את ליבנו שנות דור.
ימים כה שחורים, בהם קרוב הופך קרבן
שכן - בו נשמתו כבר לא תשכון,
חבר - גופו נפרד מנשמתו,
וסתם בן ישראל - אח לדרך, לעם, למשפחה.
נדמה לי שבדור הזה, רואים אנו, למרות קהות החושים, עד כמה קטן העם, עד כמה פגיעה באחד - גורמת לשני לקרוס.
[ליצירה]
איך אני אוהבת את זה... שפה עדינה, הבנה לעומק האישיות, עלילה קלילה וזורמת ותאור של חיבה טהורה ומתוקה מדבש...
אני כבר מחכה ל"והם חיו באושר ובעושר ד'"! (למרות שאפשר היה לתת שם יותר מקורי ומענין).
תודה רבה לך ובהצלחה!
[ליצירה]
אני מוכרחה לומר שקראתי את שני המכתבים ולא כל כך הבנתי מי זה מי ומה זה מה. מי את באמת, מי רצית להיות, איך את מרגישה עם עצמך עכשיו, והעיקר - מה בעצם רצית לומר בכל זה?
אולי אני קטנה וטפשה, אבל פשוט לא הבנתי.
מה שכן הבנתי, ואני לא יודעת אם זה היה עיקר המסר, שטפשי לחשוב שהדשא של השני ירוק יותר, כי אתה אף פעם לא יודע מה באמת הולך בפנים.
בהצלחה!
[ליצירה]
רק אצלי לא מתנהלות מעולם שיחות כאלו בפגישות, או שחזקי כותב יותר על מה שהיה רוצה מאשר על מה שבמציאות? גם אם נתרץ את דיבורה הפתוח והמוגזם לדעתי של אודליה בטבעה הפתוח במיוחד, מעולם לא שמעתי (וגם איני יכולה לדמיין) בחור ישיבה שיודיע לבחורה שהיא נראית יפה, שהיא מקסימה ושהיא חמודה. ואפילו לפתיחותה של אודליה יש גבול - סביר שבחורה תשים לב ותחשוב על העובדה שהם יושבים קרוב; מאוד לא סביר שהיא תדבר על זה. זה מעורר אי נוחות. והדיבורים הפתוחים של אביאל על בנות יפות וכעורות...
שוב אני שואלת - רק אצלי הדברים הולכים אחרת? קצת קשה לי להאמין, אך אשמח לתגובות, לא רק של חזקי אלא גם של הקוראים.
[ליצירה]
יפה מאוד.
הייתי מוסיפה עוד דבר: יודעת שאתה מתפלל עלי כמו שאני מתפללת עליך.
ועוד הערה קטנה: השם שבחרת לך לא כל כך חיובי וגם די עצוב... מה דעתך להחליף את הח' ב-ת'? אומרים שכשהאדם עצוב, מספיק שיעלה באופן מאולץ את זויות פיו, וכבר מצב רוחו ישתפר מעט. אם לא תקראי לעצמך מחוקה, אולי גם פחות תרגישי כך.
אז בסדר, מתוקה, סיכמנו?