[ליצירה]
ממש הצלחת להכניס אותנו לתחושה שהיתה בימי החורבן אני אישית הייתי מסיים במשהו אופטימי כמו "וכעבור 70 שנה..." אולי זה גם היה נותן לנו אופטימיות של כעבור אלפיים שנה
[ליצירה]
חזק מאוד.
אהבתי את המבנה של הקטע, את ההתיחסות לחושים השונים, (את מה שנכתב בסוגריים), ומעל הכל- את הרגישות הזו שבה תיארת רגעים קטנים-גדולים, שרבים מהם מוכרים גם לי.
(כשאני נסעתי לפולין, הנכדה הראשונה, סבתא שלי לא דיברה. שנתיים אחר כך, כשבן דוד שלי נסע, היא נפתחה וסיפרה קצת. מאז היא לפעמים מדברת על זה. סבא עדיין לא מדבר בכלל )
[ליצירה]
זה סיפור טוב. הכנסת הרבה מרכיבים טעונים ובכולם עסקת בעדינות מרשימה, באבחנות שרק מי שהיה נוכח בסיטואציות יכול לתאר. זה סיפור שכתוב טוב- זורם, גם כשאת ניתקת מהעלילה המרכזית את חוזרת במהירות אבל בלי לקטוע או לאבד מהזרימה וזה חשוב ועשוי טוב. (כך בקריאה ראשונה, בקריאה שניה יש הרבה משפטים שצריכים ליטוש)
בנוסף-הייתי מחדדת יותר את כל העניין של החושים (אם מחשיבים הבנה כחוש שישי :)) לפעמים זה קצת תלוש. או לחדד בסיפור או לוותר על אחד החושים בכותרת שגם ככה יותר מיד "מאכילות בכפית".
שכוייח שנקטף הרגע מהערוגה.
:)
[ליצירה]
עזוב.
דוקא בגלל שזה כ"כ מציאותי.
ולא שאני חושבת שאסור להתפנות, כי אני עוד לא סגורה על עצמי
אבל אני חושבת שצריך לחיות בארץ! כי אם אנחנו לא נחיה פה אז איפה תהיה הארץ שלנו??
[ליצירה]
השילוב הבלתי אפשרי
שילוב נפלא ובלתי נתפס של פוליטיקה ועוצמה פנימית מדהימה. כמה עומק, כמה אלמנטים רגישים, כמה אילוסטרציות. פשוט. פשוט ונוגע בכל מילימטר של הלב. (וצריך לעשות עם זה משהו...)
[ליצירה]
[ליצירה]
כמה הערות טכניות
כאריה ישאג מי לא ירא?
דווקא עושה רושם שכשהתקשורת שאגה - שרון ירא עד מאוד, עד שהפך את עורו והיה לעושה דברה...
ואני לא בטוחה שגירוש אכזרי של אזרחים חפים מפשע יכול להיכנס תחת הגדרת "חובק העם בידיו".
גם הסיכויים שהוא "ינהיג הספינה לחוף מבטחים" לא משהו... אם חלילה הוא יחזור לכהן כראש ממשלה - יש יותר סיכויים שהוא יטביע את הספינה על כל נוסעיה.
ו - האם שמת לב לסתירה הפנימית בשורות:
הנה חי ארי אל
בריא ושלם
בעיר הנצח ירושלם?
אריאל שרון בריא ושלם מצד אחד, ומצד שני בעיר הנצח ירושלם?
ע"פ התוכניות האחרונות שהספקנו לשמוע ממנו, הוא לא התכוון להשאיר הרבה מהעיר הנ"ל
ואם אלו הם גיבורי ישראל - מצבה של ישראל עגום עד מאוד.
האחרון שיכבה את האור.
[ליצירה]
בלדה לאיש התקשורת הדתי המודרני
בעוד מספר חודשים או ימים או שנים
דיוקנו יציץ אלינו מן העיתונים
את קולו בפאנלים בטלויזיה אז נשמע
נפגוש אותו גם בכנסים על עתידה של האומה
הוא יקרא "ציוני ראלי" ו"דתי חדש"
(מה, סתם "שמאלן"? - משעמם, נדוש ומשומש)
הוא במקור "משלהם", בינתיים התפכח
החליף דעות ועמדות, בקיצור התפתח
(הוא כבר ראה שזה עובד - עם הצלחה לא מתווכח,
למה להיות צודק כשאפשר להיות פיקח?)
מעל במות, מול מצלמות אותם הוא ינתח
"הייתי שם, אני מכיר" - הקלף המנצח.
ו - "הם" קיצוניים, משיחיים, חיים בסיסמאות
(עם שורש ושיער אסוף - גם אין שם מה לראות)
אך יש גם אחרים (הוא אוביקטיבי ולכן מבהיר)
הבנות במכנסיים שיצאו סוף סוף לעיר
זרקו ת'שורש, חצאית, אידיאולוגיה ימנית
אימצו אחת מורכבת, נאורה ושמאלנית
בישוב - הוא מספר - הן נושא לרכילות
(ככה זה אצלם, הפנאטים בהתנחלות)
בדבריו אין כל חידוש, עניין או בשורה
הוא מדקלם כמו כולם, דברים שבשגרה
והניתוח הוא , בינינו, דיכוטומי ורדוד
אך על הציבור, כך מסתבר, הוא די אהוד
כי סטיגמות רדודות במסווה המהורהר-מורכב
עובדות היטב - על כלל הציבור הרחב
ומה יותר מוכר
מלזרוק אבן לבאר?
טוב, אז אני לא מוכשרת כמו אריאל, ושירים - ממש לא הצד החזק שלי אבל לא יכולתי להישאר אדישה למשפט הבא:
"הדרך אל הגאולה טמונה במדבקות
אין ערבים אין פיגועים, אין שכל אין דאגות"
האמנם רק המתנחלים שבויים במדבקות וסיסמאות, בעוד העומק, המורכבות, שלא לדבר על השכל הם נחלתם של ה"צד השני"???
(התגובה אגב, קצת לא לעניין, כי היא מופנית ל"איש תקשורת" וירטואלי. יש לכך סיבה, בכל מקרה נראה לי שהרעיון מובן בצורתו הנוכחית)
[ליצירה]
היגיון/אפרים קישון
-יתכן, אמרתי לאזרח האובייקטיבי, אבל אינני יכול לסבול סרטים גרמניים בישראל. הם מעוררים בי בחילה.
-רגע אחד! גם סרטים אוסטרים?
-גם הם.
-ובכן, אתה דוגל ברעיון הלאומניות.
-לא.
-אתה יודע שהרצל נאם בגרמנית?
-אני יודע.
-האם גיתה אחראי למעשה הנאצים?
-לא אחראי.
-אתה מודה בכך, שהיו גרמנים טובים שחרפו נפשם כדי להציל יהודים?
-אני מודה בכך.
-הידוע לך, כי גרמניה משלמת פיצויים ושילומים אישיים בדייקנות ובהגינות?
-ידוע לי.
-גרמניה המערבית היא אחת המדינות המועטות התומכת בנו בזירה הבינלאומית.
-נכון.
-אנו זקוקים לעזרתם, לא כן?
-בהחלט זקוקים.
-כלום אפשר לשנוא עם שלם לעולמים?
-אי אפשר.
-אם כן, הגד לי עכשיו את עמדתך לגבי הסרטים הגרמניים.
-איני יכול לסבול אותם. הם מעוררים בי בחילה.
-איפה ההגיון שלך?
-נשרף באושוויץ
[ליצירה]
טוב, הפעם אשתדל לשלוח תגובה רק פם אחת...
לא הושפעתי מפרשנותו של כדרך הילוכו,
אני פשוט מסכימה (חלקית) עם הפרשנות שלו.
וזה לא נובע מהדעות האישיות שלי, אלא מקריאה של הקטע.
[ליצירה]
ניצן -
"נאצים" הוא העלבון הקטן ביותר שאת יכולה למצוא ליסמניקים?
בטח, יש הרי המון עלבונות יותר גדולים מנאצים.
המון אנשים לאורך ההיסטוריה עשו דברים הרבה יותר גרועים מאשר לבנות תאי גזים ולבצע בעזרתם השמדה המונית.
מה זה כבר נאצים, באמת אפשר לחשוב, לא יכול להיות שהם היו עד כדי כך גרועים. לא כמו יסמניקים, נגיד.
אולי נגייס כמה ניאו-נאצים לטובת המאבק ביסמניקים?
מהתגובה שלך, הדרך להכחשת שואה - קצרה.
אין לי שום כוונה לסנגר על היסמניקים, אני לא אוהבת אותם יותר ממך, יש לי רק, מסתבר, תודעה היסטורית יותר מפותחת ממך.
היסמניקים, למשל, בניגוד לנאצים לא הגיעו במטרה לבצע רצח.
בטח לא רצח שיטתי של כל מתנחלי עמונה או משהו כזה.
(אעצור כאן, ולא אמשיך בהשוואה הזאת, למרות שבהחלט אפשר).
השוואות מהסוג שלך גורמות לזילות של השואה, ומובילות להכחשת שואה.
ומכאן הדרך לשואות נוספות (אמיתיות הפעם) לא ארוכה במיוחד.
אם אנחנו בעצמנו לא רואים בשואה אירוע מיוחד ומזעזע - אולי לא כ"כ נורא לחזור על זה שוב.
"עם שלא זוכר את ההיסטוריה שלו נדון לחיות אותה שוב" הוא משפט עתיק.
אל תצטרפי למשכיחים.
[ליצירה]
תמי, קופץ לגובה: האתר הזה הוא לא קבוצת תמיכה לכותבים אנונימיים, והמטרה של התגובות למטה היא לא לכתוב בסוף כל יצירה "יפה-נהדר-מרגש" באופן אוטומטי.
מי שמפרסם כאן יודע שהוא חשוף לביקורת, ואם הוא שואף להתקדם ולהשתפר בכתיבה, הוא יקבל אותה בשמחה, כל זמן שהיא עניינית. בסופו של דבר, הרוב המוחלט של הכותבים כאן הם עדיין לא שיקספיר.
תקראו שוב את התגובה של הדס, אפשר להסכים או לא להסכים, אבל נראה לי שקשה לנסח תגובה יותר עניינית ממנה. אני לא בטוחה שאפשר לומר אותו הדבר על התגובות הדי מתלהמות שלכם אליה.
[ליצירה]
קראת את הקינות?
יופי.
כמו שכבר אמרתי, זה לא מוכיח כלום.
זה לא מוכיח שיש איסור לכתוב קינות על צרות שלא באו מאנטישמיות.
בואי נשחזר רגע את הדיון שלנו:
את טענת שכתיבת קינות על חורבן גוש קטיף משמעה השוואה בין החורבן ההוא לחורבן הבית, ולכן הכתיבה הזו מכעיסה אותך.
אני טענתי שאין בכך משום השוואה.
אז, זנחת את הטיעון של ההשוואה וטענת שהכעס הוא משום שאין לכתוב קינות על צרות שהן:
א. לא מטעמים אנטישמיים
ב. כיתתיות ומקומיות
עניתי לך שלא ידוע לי על כל איסור לכתוב קינות על צרות שאינן מטעמים אנטישמיים.
העובדה שאין קינות כאלו מוכיחה אך ורק שעוד לא היו צרות מהסוג הזה שהכאיבו לאנשים עד כדי כתיבת קינה! זהו, לא יותר. היא בוודאי לא מוכיחה שיש איסור או בעיה עם כתיבת קינות שונות! אז אני עדיין מחכה למקור האיסור.
(על ב כבר עניתי לך).
או אולי אם כותבים קינה על צרה שהיא לא מגורמים אנטישמיים אז ורק אז יש בכך משום השוואה וזה אסור? ובכל מקרה אחר אין בעיה?
לענות על זה? קשה לי להאמין שלזה התכוונת, כי זה נשמע קצת מגוחך.
(ואגב, חז"ל מונים בין הצרות שאירעו בתשעה באב את הגזרה על עם ישראל שלא להיכנס לארץ. הם מזכירים זאת יחד עם חורבן הבית, ובניגוד למה שכתבת פה, לא הקב"ה קבע שזוהי צרה שיש להתאבל עליה, אלא חז"ל. בני אדם, את יודעת.
אז גם חז"ל פושעים, שכן הם הכניסו לתשעה באב צרה שלא נגרמה מאנטישמיות? או שמא מותר להתאבל על צרות שלא נגרמו מאנטישמיות, אבל אסור לכתוב עליהן קינות?)
בקשר לאנטישמיות ולחורבן הגוש.
לא אמרתי שהגירוש נעשה מאנטישמיות.(ובכל מקרה לא מדובר על "עכשיו", לפני שנה, זוכרת?)
הרבה גורמים היו מעורבים בעניין (משפטיים, למשל) אבל סוג של אנטישמיות היה מעורב בעניין, בהחלט.
לא נראה לי שזה המקום להיכנס לדיון.
יש כאן קישור לדבריו של אדם שטוען שחשיבותה הרבה של תוכנית ההתנתקות הוא נטרול הסכנה הנוראית שבקיומה של הציונות הדתית.
לא רוצה לקרוא לזה אנטישמיות?
בסדר, אני עדיין חושבת שזה מצדיק קינה.
http://www.nrg.co.il/online/11/ART/954/026.html