צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
אחד (לא כולם) ההיבטים ביצירה היא השאלה כיצד חיים מוקפים בעצי זית (כן, גם בתל-אביכ) ולא רואים אותם, הם כמו שקופים. עץ הזית מסמל כל כך ה רבה. יכול להיות שלסמלים אין ערך בחיי יומיום ? והם רק קישוט ? יכול להיות שיהודי לא ידע איך עץ זית נראה ? ולא ידע כיצד מכינים זיתים ? ומכאן למקומות אחרים. האם לעץ זה יש ישות משל עצמו ? וכן הלאה.
[ליצירה]
לפעמים הסיפור על השם הוא כל מה שאנו יודעים על בן אדם.
סבי ז"ל שמעולם לא פגשתי, ושמו יעקב, מסתבר שלא היו לו ילדים שנים רבות. הייתה לו רק בת אחת. והוא התנדב להיות שמש בבית כנסת. איני יודעת אם בבוכרה או באפגניסטן. מכל מקום, הסיפור הוא שיום אחד בא לבית הכנסת איש, מגולח, אבל כנראה יהודי, והסיפור היה שהאיש קצץ לעצמו את האגודל (או את האצבע המורה ?) כדי שלא יצטרך לשרת בצבאו של הצאר הרוסי (שאז יאכל טריפה וכל מיני מה שהיה אז). וקראו לו "נפתלי". וסבי אמר: אם יוולד לי בן, אקרא לו: נפתלי.
ואכן - שלושה בנים נולדו לסבי והבכור, נפתלי, היה אבי ז"ל. ואבא סיפר לי פעם את הסיפור הזה. משמע - הייתה לסיפור משמעות עבורו. וגם נפתלי האלמוני היהודי המגולח למשעי שקצץ את אצבעו כדי לא לשרת בצבא הצאר - ומי יודע מה עלה בגורלו - גם הוא מסתובב אצלי ואולי ימשיך הלאה בסיפורים אם משהו יימשך מזה כאן. ולילדיי לא סיפרתי ...