אותה האחת שאהבת ועזבה,
וההיא שגילתה לך את עצמך ואז ברחה,
וזאת שלא נתנה תרוץ ונשארת תוהה על שום מה,
והילדה היפה ששברה את ליבך,
כל אחת היא שיר, כל אחת שהלכה,
ואני,
לא הייתי רוצה להיות עוד שיר פרידה.
[ליצירה]
דווקא זכיתי
למזלי הרב כן זכיתי בחברה הכי טובה,שאני יודעת שאם אני ארצה אני יכולה לספר לה הכל ולהתפרק לחתיכות לפניה. וכן,אני מאוד מחזיקה ממוסד החברות הזאת,משפחה וחברים הם הדברים היותר חשובים לי בעולם.
אבל,אני מוצאת לא פעם ולא פעמים שאת שיחות הנפש הכי נוקבות והכי אמיתיות,לא משנה על איזה נושא,אני מנהלת עם עצמי,מריצה שיחות שלמות בדמיון.
אז אני דווקא זכיתי,יש לי גם את זה וגם את זה.
[ליצירה]
לשיר
מסכימה איתך,ואת בהחלט היטבת לתאר את ההרגשה.
זה עניין של כשרון הכותב להעביר את תחושותיו,בין אם הם מבוססות מציאות ובין אם לאו, בין אם הם מטאפורה או אמיתיות.
[ליצירה]
אבל למה בעצב שה כן כך?
למה קיימים כל כך הרבה שירים עצובים שכן מצליחים לדקור בלב ולהעביר את התחושה כל כך טוב?
למה זה לא אותו הדבר עם תחושת השמחה והאושר?
אולי יותר כל להזדהות עם הכאב,וזה רגש יותר מכר ושכיח?
[ליצירה]
לקח לי זמן
אחרי שקראתי שוב את הכותרת השיר קיבל משמעות אחרת לגמרי,אבל בכל הקשר שקוראים אותו,הוא מעביר צמרמורת.
בנפל אויבך אל תשמח,כל שכן בנפול ידידיך...
ונראה לכם שעכשיו יש נקודות הזדהות או שהזמן שעבר משכיח עד כמה זה יכול להתדרדר?
[ליצירה]
[ליצירה]
למתקרבת:
אם תבחני את היצירות כאן באתר,גם בלי להכיר את היוצרים, תגלי ש-90% נכתבו מפרי דמיונם החופשי.
את לא צריכה לעבור חוויה בשביל לתפוס אותה,יש כאלה שעושים את זה הרבה יותר טוב מאחרים-לכתוב על משהו שהם מעולם לא חוו,ויש כאלה שלא יודעים ולא מצליחים להעביר את ההרגשה.
קחי לדוגמה את רוב השירים על אהבה.
תגובות