[ליצירה]
תגובה ראשונה.
הנה זכיתי לתת תגובה ראשונה...
אני (שותף סמוי לחובבי משפטים אחדים) מבין יפה את בדידותה של כל מילה שנכתבה כאן ולא זכתה לתגובה עדיין... רואה היטב את צערה ובעיקר את אימתה.. אימת יום הדין שלה, כשיגמור שעונה את תקתוקו וזמנה שהוקצב לה יאזל, והאצבע המונפת מעל 'הסרת יצירה' תמצא מנוחה ממתיחותה על גבי כפתור הפלסטיק..
ומה לי מעשה טוב יותר לפתוח בו שבוע מלגאול 'יצירה' ערירית כזו מיסוריה :)
רסיס. הבנתי אותך. משפט חמוד מאוד. אתה אכן חסר תקנה.
[ליצירה]
התלבטתי מעט (כ-3 שניות) אם להקיש על מלבן ה'אהבתי' ולא משום שלא הייתי בטוח שאהבתי, אלא משום שזה מסוג הקטעים שעושים לי מין הרגשה (מתנשאת חצופה כזאת) שרק אני הבנתי באמת... ואם רק אני הבנתי באמת אז מה יעזור שתתנוסס בהמלצתי לכל העוברים ושבים?
אבל אז מיד סנטתי בעצמי ועברתי על מידותי והשפלתי גאוותי והזכרתי לעצמי שאותה הרגשה היתה לי במשך כמה שנים כששתיתי דברי מו"ר בישיבה ודימיתי שרק אני שומע. דימיתי והתבדתי כשמישהו אחר גנב לי את שורת הפרידה הזו בעוזבו את הישיבה, וקם ואמר: 'הרב, רציתי לומר שגרמת לי להרגיש בכל שיחותיך כאילו אתה מדבר רק אלי ומכל הסובבים אין איש שמבין אלא אני.'
ואני לקחתי אל ליבי הנחמץ את הדברים והחלטתי שאין הדבר תלוי בי אלא בו.
ובכן כל ההקדמה רק כדי לומר, שדרוש כשרון מיוחד לומר דברים שמשתמעים לכל שומע כמכוונים אליו בלבד.
כל הכבוד.