ללכת או להישאר
יש לי סיכוי או שכדאי לוותר
עוד לא החלטתי מה אני רוצה
עוד לא הבנתי מה יותר טוב
העתיד נראה כל כך מעורפל
וטוב- הוא לא נראה בכלל
זה כמו לרכב על סוס מעצבן ומכוער
כשהאפשרות השניה היא לקפוץ אל הכורכר
מיגד _
-
קיים מרחק מסוים בין מה שאני מאמין בו לבין מה שאני.
לפעמים הכתיבה היא נסיון להקטין את המרחק הזה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שאלה טובה אני לא מבין בזה (ואין לי ממש ניסיון בנושא), אבל זה לא כמו שלבחור יש "תועלת" מקשר עם בחורה גם בשלב הטרום חתונתי (מתוך הנחה ש...)? נו, עד כאן, מבחינתי, ליצירה זו (או ליתר דיוק, ל*נושא* זה). [ליצירה]
- [ליצירה] אני מבין קצת יותר ועדיין [ליצירה]
- [ליצירה] חבר זה לא קיר וערוגה היא רק מקום של פרחים [ליצירה]
- [ליצירה] זו הדרך של הערוגה להגיד שההיא אוהבת את מיגד? :P (עכשיו זה בעמוד הראשי!) [ליצירה]
- [ליצירה] גמני גמני גמני ראיתי את הסרט ההוא (ולא זכרתי את השם שלו). זה אפילו היה עם טובי ("אפילו", כאילו שלא חצי מהסרטים שראיתי היו איתו) ובהחלט בהחלט מומלץ. [ליצירה]
- [ליצירה] קצר וטוב. בעיקר טוב. ורן* חמוד, אתה נודניק שזה משהו. [ליצירה]
- [ליצירה] ראיתי סרט כזה יותר מדי סופים. ז'תומרת, התסריט לא היה דומה, אבל היו בסוף איזה חמש סצינות מתח-סיום לפחות. תקרא קצת אסימוב, תלמד איך עושים סוף יחסית סביר, גם אם קצת צפוי, ומוסיפים רק משפט אחד לסיום שמשנה את כל זווית ההסתכלות שלך. אממ, לא יודע למה נפל עלי מצברוח קרבי. [ליצירה]
- [ליצירה] אמנם מתוק, אבל בכל זאת... ובעיקר כי זה מאוד מסתדר עם תיאוריה מוזרה ששמעתי עליה. אחד התהיות בלימוד על המוח, הוא היכן נמצא החלק האחראי על הזיכרון. ניתן להוריד ליצור חי עד 1/5 ממוחו ובכל זאת הוא ימשיך לתפקד. אז לקחו קבוצת בעלי חיים (למי שיש לי בעיות, לקחו מלפפונים) מאותו מין וחילקו אותם לחמש קבוצות (בטח היתה גם קבוצת ביקורת). לימדו אותם משו, והורידו לכל קבוצה חלק אחר מהמוח. לא היה הבדל בין הקבוצות (כמדומני שכל הקבוצות זכרו, אך אינני בטוח). ההשערה המקובלת היא שהזיכרון תלוי בקשרים שבין חלקים שונים ולכן חלק כזה או אחר לא משפיע עליו. הטענה עליה אני רוצה לספר טוענת שלמעשה כל האירועים שהתרחשו ממשיכים להתקיים במרחב, והזיכרון הוא היכולת להתקשר אל אותם אירועים הקיימים כבר במרחב. מתוך כך, בעצם, ניתן לטעון שגם אירועים שעתידים להתרחש נמצאים במרחב, ולכן ניתן "לזכור" דברים שיהיו. הזיכרון איננו חפירה פניה לתוכי אלא מן "הארה" הבאה מבחוץ (ויעיד כל מי שניסה להעלות שבריר מידע ממוחו, שהתחושה הרבה פעמים היא של קפיצה, ולא של חפירה). מקרבת, כל זה היה כדי להסביר למה אהבתי את היצירה. (ניתן עוד להרחיב רבות, ועל זה נאמר "בהזדמנות") [ליצירה]
- [ליצירה] אז עכשיו אני יכול לומר בפה מלא שאני חולק עליך! ה"אמת" של האדם זה הבפנים הנקי שלו, הנקודה הזוהרת שבו! לא כל הכיסויים מסביב. כשרואים את זה באמת מתעוורים ואוהבים... (ואז אולי גם לא שמים לב לכיסויים). כך לענ"ר (הר' היא של "רגשותי") [ליצירה]
- [ליצירה] עד לאזרחות חתלתול. מבמילואים כולם שווים בפני (חוסר) החוק. [ליצירה]
תגובות