בזמן קריאת שמע
עוד קיווית לכסות
את דמי בדממה,
מבלי לגרור קנסות.
נגה נגה
-
לא כזה מעניין
לקט יצירות
- Who murdered Ora Palter
- סבל בל יתואר
- שיר שהיה פעם הזמנה לקוסקוס
- (סולמות וחבלים (או: אחה
- כולם מדברים על אלול
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי הזכיר לי בו זמנית את השיר של דיידו ואת דירה להשכיר של לאה גולדברג. זה יכול להיות הספין אוף של האחרונה. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה 16?? היא בת 13 מקסימום. התמונה טובה אבל יש לי הערה כללית, לדודי ולעוד המונים שחוזרים מהמזרח. כולם שם פתאום מתחילים להתעניין בצילום אנתרופולוגי עאלק. ולצלם ילידים, בעיקר ילדים בסביבתם הטבעית והמאוד עלובה. אני אומרת את זה גם לחברים שחזרו והראו לי תמונות. יש כאן מימד מובהק של ניצול. לילדים האלה אין יצחק קדמן. עוד הרבה הרבה לפני זה אין להם תזונה חצי ראויה. למה שתצלם אותם ככה, גם בלי לשאול רשות וגם אם הסכימו, (יש להם ברירה מול הכובש הלבן?!) חשבת להציע להם תשלום או אפילו ארוחת צהרים ברופיה וחצי עבור הפוטו-אופ? ואם כן, אז ההערה נשארת על תקן כללית בלבד. [ליצירה]
- [ליצירה] לגמרי לגמרי יפה קריאה להמונים: ה-י-כ-נ-ס-ו- !!! חם שם בפנים. יצירה קטנה אך מופתית. תובנות שלא מבינים בקריאה ראשונה או שנייה. הפתעה נעימה אחרי היעדרות רבתי מהאתר או בכלל מהרשת. [ליצירה]
- [ליצירה] אשרי הגפרור.. אשרי הגפרור: הוא חפ"שוט שריונר לא פחות ולא יותר. מה שעשו מהילד, הו גוועלד. לפחות לא לקחו ממנו שניים: הומור מקורי ותורה. חג שמח - גפרורון ולכולם [ליצירה]
- [ליצירה] תיאורים מושלמים ומלאי אווירה. עם זאת העיר פה מישהו לפניי על התחושה הנוצרית שמתרגשת עליך כשאתה קורא את הסיפור. החמלה הדתית של הכותב מול העליבות של הגיבורים. אני חשתי בה גם משום מה. זה הזכיר לי את תיאורי ההתגוללות בסחי של הגיבורים אצל הקלאסיקנים הרוסים (דוסטויבסקי, גוגול) והצרפתים (בלזאק). אני עצלה מלחפש ציטוטים, כך שאולי לדברים אין תוקף, מדובר בתחושה בלבד. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה המשפט, במחילה, לא מבאס ולא מצחיק. לעומת זאת דווקא הכותרת היא שוס היסטרי. (יש בזה משהו מבאס, אבל עזוב, צחוקים) [ליצירה]
- [ליצירה] רגע רגע ומה עם השאיפה הבלתי פוסקת והניסיון המתמיד והצער המתלווה לכשלונות שבין לבין, הם לא נחשבים סממנים של יחידי סגולה? [ליצירה]
- [ליצירה] תגובתי חשבתי לכתוב את זה "במשפט אחד", אבל כשראיתי את השיר הזה שלך, ראיתי שזה כל כך מתחבר ודווקא מתאים יותר כתגובה, בהפוך על הפוך: כשיש לי יסורי מצפון על כל השירים שלא הספקתי לכתוב ועל הסיפורים שאפילו עוד לא התחלתי, אני נזכרת להתנחם בכך, שאני לפחות בינתיים, חיה אותם. when i'm 64 אני רק מקווה שתהיה לי היכולת לזכור ולפרק את החוויות שצברתי לכדי מילים. ומצד שני הן בטח לא יהיו רלוונטיות אז. ועכשיו הן כן? אתמהה. זה אולי שווה דיון בפורום יצירה. [ליצירה]
- [ליצירה] מטפורה מתוקה - אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] אצלי בחדר כלוב של זכוכית, מנחם. שאגה אולי תנפץ ואולי תמלא אותו באלפי הדהודי שאגות, הרשה לי לנחש מה תעשה איתן... [ליצירה]
