מוזר לי שמשפטים רגילים הופכים לשירים כשקוטעים אותם לכמה שורות. אבל נראה שזה עובד.
אני קורא שוב ושוב ומנסה להבין מה חדש לי בשיר הזה. הרעיון מוכר, המילים פשוטות. אולי זה סתם בהשפעת החלוקה לשורות, שגורמת למילים להישמע 'כבידות' יותר, כאילו לוחשים אותן מתוך מאמץ. ואולי זה ה'לעולם' המהדהד, הנצח הזניח.
[ליצירה]
מוזר לי שמשפטים רגילים הופכים לשירים כשקוטעים אותם לכמה שורות. אבל נראה שזה עובד.
אני קורא שוב ושוב ומנסה להבין מה חדש לי בשיר הזה. הרעיון מוכר, המילים פשוטות. אולי זה סתם בהשפעת החלוקה לשורות, שגורמת למילים להישמע 'כבידות' יותר, כאילו לוחשים אותן מתוך מאמץ. ואולי זה ה'לעולם' המהדהד, הנצח הזניח.
[ליצירה]
אני לא מסכימה עם התגובות מעלי...
גם אם המטרה היא לא שיפור העולם,אז מה? כל השירים מטרתם לשפר את הסביבה והחברה בה אנו חיים?
מותר לאדם להביע את דעתו,רגשותיו ומחשבותיו. הכתיבה היא דרך נפלאה לעשות כן.
ועכשיו לגבי היצירה-
אהבתי למעט שני דברים קטנים:
1. חוסר הגיון בבית השני (אבל ממש קצת) איך אפשר לשאוף לכל כך הרבה ולקוות לפחות?
2. הסיום לא כל כך התחבר לי...מרגיש קצת כאילו נגמר לך מה להגיד פשוט.
בסך הכל,נהניתי מאוד לקרוא.
[ליצירה]
דבר ראשון תודה על תגובתך
דבר שני, לא נתנו לנו לתאר את ההלוייה של עצמנו...נתנו לנו את המשפט הראשון של הסיפור והיינו צריכים להמשיך משם לפי בחירתנו האישית.
וזו אולי לא ההשקפה היהודית. אבל אני לא מאמינה בהשקפה היהודית בקשר להרבה דברים, גם בקשר למוות.
[ליצירה]
לא מצאתי מילים פשוטות מספיק אבל חזקות מספיק להגיד בדיוק מה זה עשה לי לקרוא את הקטע הזה.
אבל דע לך שאהבתי והתכווצתי בכסא וחיבקתי את שתי הברכיים.
[ליצירה]
תודה תודה לכל המגיבים..
ככה-
ערוגה: הבחירה בזווית? לא יודעת, התחשק לי...פשוט כך, יש זווית נוספת בה צלמתי, אפרסם כנראה בהמשך...ולשאלתך השניה, שחור לבן כי זה פשוט, זה כל כך פשוט ויופה בעיני...
פוטו אלבום:
באיזשהו מקום ניסתי להגיד שכל אחד רוצה לפעמים להיכנס לאיזה מדף קטן, להתקפל ושיעזבו אותו בשקט.
תמי-
המון תודה על התגובה,שמחה שאהבת:)
תגובות