[ליצירה]
אני מניח שזה ציני
ובין היתר נועד ללעוג לנתן זך ולפואטיקה שלו. לי אין בעיה עם זה :)
לא הבנתי מה זה המשפט שבהמלצה " ואותי כפתו בעוצם זעמם" וגו', ומה הקשר שלו לשיר. אשמח להסבר !
[ליצירה]
לא רע
לדעתי אנשים פה מחמירים מדי ולא מבינים את החוויה שבכתיבה מתוך מוח אחר, מעוות ככל שיהיה.אני אפילו הייתי מעביר את ה"הצטדקות" וההסברים לסוף היצירה, כי כשזה בהתחלה זה הורס את חווית הקריאה ומבינים שזו הסתכלות חיצונית. זה מרתק לקרוא לדעתי על אהבה חולנית (אמר כבר חכם ממני "עזה כמוות אהבה, קשה כשאוֹל קנאה").
ועוד הערה קטנונית אחת, הייתי מנסח "חור בקוטר 9 מ"מ" ולא "בגודל"...
שלום וביי.
(אגב, אני מת על סנופקין...)
[ליצירה]
הייתי חייב להגיב
משום שהשיר הזה משך אותי וקסם לי,
הגם שלא הצלחתי לרדת לסוף דעתו המופשטת,
אבל החגיגיות הרקובה שבטקס טרום-שלושים שלו, היא פשוט נפלאה, והוא מלא בדברים נפלאים כמו "פתק-כתל-סודי" ושלל פעלים נהדרים :)
איזה כיף לפתוח ככה את יום שבת.
[ליצירה]
יופי !
רק הייתי משנה קצת את החלוקה לבתים. מצא חן בעיניי מאד המבנה הקודם של סטרופות קצרות, צמדי שורות כל בית, עמיחיִי כזה. כלומר מפריע לי פתאום הגוש הזה באמצע השיר ה"רזה". לכן:
ובכל פעם שהרכבת עוברת
פסיה- מוחספסים, אינטימים, ריקים.
ידיי החלקלקות- מפספסות אותך (*כאמור מעדיף סדר מילים זה)
ושוב בך איני אוחז.
ההסתכלות למעלה, מעלה בי רגש אחד קטן.
קנאה. ושוב את. ושוב. אני. ואת.
רבים.
[ליצירה]
תודה על התגובות
באמת המון תודה, תגובות חמות, מרגשות ומשכילות.
1. *מתקרבת* - תודה על ההצעה... היית מופתעת לגלות עד כמה קרבתי לדת גדולה משהאנשים כאן מעלים על דעתם, ומכאן גם האפשרות שלי - באם הייתי רוצה בכך - לספוג אווירה יהודית דתית בכל רגע נתון.
2. זר - תודה על הטעימה הנהדרת מעגנון ומאשרי; מאחר שאני לא טוב בבחירת כותרות ובחרתי את הדבר הכי פשוט שעלה לי בראש, אחליף בשמחה את הכותרת לפי הצעתך, כי זה נראה לי מתאים.
ושוב, תודה.
[ליצירה]
קשה קשה
שי,
היטבת לעמוד על אחד הקשיים הגדולים.
עשורים רבים בלשנים ופסיכולוגים מנסים לבחון את הקשר שבין השפה אותה דובר אדם ובין המציאות והדרכים לתאר אותה. בינם יש הטוענים שהשפה ממש מכתיבה לנו את המציאות.
ואף דוד גרוסמן כבר עסק באחת ממסותיו בסוגייה, כשתהה האם לפני המצאת המילה "תסכול" (יחסית לא מזמן) אמנם לא יכלו דוברי עברית לחוש את תחושת התסכול שחשים דוברים שנולדו לעולם בו המילה קיימת. ובאמת, תנסו רגע לדמיין שהמילה לא קיימת ועכשיו תתארו תחושת תסכול. קשה, קשה.
תודה שי.