אֶניָה זוק
-
10% ממה שקורה בחיים אינם בשליטה. 90% הנותרים זו התגובה שלנו לאותם 10%.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מאוד טוב זה קצר אבל מלא רושם אומנותי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. בהתחלה השיר זרם תחת ידי, אך לא התחברתי לאף מילה. החלטתי להוסיף את הכותרת [שנות אלפיים] והיא שינתה את פני התמונה. פשוט לא יכולתי להשלים עם זה שהיאוש הוא חלק ממני, אז השלכתי אותו על התקווה בשנות האלפיים. [ליצירה]
- [ליצירה] מיוחד מאד.. אולי גם כל כך התחברתי כי אני כל כך מרגישה ככה עכשו. אין ספק שהגראפיה כאן תרמה חלק ניכר לרושם הכללי. [ליצירה]
- [ליצירה] מממ....מוכר כל כך. ויתור על המקום המוכר והבטוח לטובת הלא נודע המאיים - לא משנה כמה הוא מבטיח ולשם שינוי אמיתי - זה לא קל. לוותר על הקשבה? - אף פעם [ליצירה]
- [ליצירה] המילים האלו הצליחו להכיל בתוכם את הכאב של פרידה מכל אדם שהולך, ומשאיר אחריו כל כך הרבה מבלי שנדע. כל אדם-עולם. אדם שמת הוא עולם נעלם [ליצירה]
- [ליצירה] דונה, פשוט מסחרר. הקצב של השיר סחף אותי. אני עולה לקרוא אותו שוב [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין מאוד. אני עוד מגלגלת את המילים בפה, בראש מנסה לשיים את ההרגשה וההבנה לכדי רעיון מילולי... אני מרגישה את הרעיון נוגע בנקודה פנימית אצלי - אך טרם גיליתי איזו תודה [ליצירה]
- [ליצירה] השיר נכתב במקורו ברוסית, והתרגום לצערי הוא לא מהטובים [מיגבלות שלי...אם יש מישהו שיכול לתרגם יותר טוב - הוא מוזמן] [ליצירה]
- [ליצירה] קצר, קולע, במשקל מדהים [ליצירה]
- [ליצירה] יאצק, להגיד את האמת בצורה כה אמצעית זה כישרון וישרות... שכוייח קארל מרקס טען שהא-לוהים הוא אופיום להמונים, ובשירך אני רואה תגובה ניצחת לו. לא-לוהים, שהוא נשגב, אינסופי ועליון הוא קרא אופיום. אם כך מעדיפה אני את האופיום ולא את האלילות בדמות הון וכסף [שאגב מרקס, תרם נכבדות בהפיכתו לאמצעי כה מרכזי בתפיסת באדם]. [ליצירה]
- [ליצירה] "אסיר תודתו" - כל כך מדוייק... [ליצירה]
- [ליצירה] פספסתי משהו...מה הקשר לכותרת? [ליצירה]
- [ליצירה] "באין הנחות" האם כוונת המשורר להנחות יסוד?? [ליצירה]
תגובות