ניסיתי להיאחז
בענפיו הדקים
של הזיכרון.
עונות השנה
החולפות
שינו את מראיו:
רוחות שרב
חמות
ייבשו את עליו,
רוחות חורף
זועמות
שיברו אותו בהדרגה,
ועם שמש האביב
והתקווה
הוא כלה, ויהי ללהבה.
ניסיתי להיאחז
בענפיו הדקים
של הזיכרון.
אקומה נא
-
בשוכבי ובקומי - אשה. ברוך שעשני כרצונו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה! השיר מצליח להביע בעדינות רבה את העדינות והשבירות של מה שאנו קוראים לו "זכרון" ומנסים להאחז בו למרות הכל... פעם ניסיתי לכתוב שיר על הרעיון הזה אבל יצא לי די צולע. את הצלחת יותר, אם כי חכיתי לאיזו המשכיות בשיר שלא הגיעה - מן חזרה על אותם דברים בלי להגיע לתובנה אחרת. חיפשתי פואנטה מעניינת... אולי לך זה מספיק, אני רק מביעה דעה.. [ליצירה]
- [ליצירה] *** זיכרון שלוב בטבע -דימוי וזרימה נהדרת!!! [ליצירה]
- [ליצירה] יפיפה שיר מאוד נוגע אדם חכם אמר לי פעם כי הזמן משכיח מזכרוננו גם את אותם הדברים הכי טובים שחווינו אי פעם... ואני התווכחתי איתו שאם אנו נרצה והדברים באמת חשובים לנו, אנו יותר חזקים מן הזמן. היום אני יודעת שגם הוא צודק. אבל גם אני. שיר יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה כ"כ עדין ויפה. למרות שלפעמים זכרון יכול להיות יותר חזק מהמציאות עצמה... וגם לא כ"כ תואם אותה או את העבר. [ליצירה]
- [ליצירה] דוד, למה אתה מתעקש להתווכח איתי, יקירי? הרי בתגובתי אליך כתבתי מפורשות, שאיננו עושים בריחה זו מתוך מודעות!!!! ואין לי אלא להפנותך שוב לפיסקה השניה בתגובתי אליך, לעיל. זאת ועוד, אף אדם שבוחר לברוח - אם הוא עושה זאת מתוך מודעות, זכותו המלאה, ואם הוא עושה זאת שלא מתוך מודעות, גם זו ודאי זכותו, ויש לו ודאי סיבות נכונות לכך, אלא שהוא אםילו אינו מודע לבחירתו. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים פשוט יפה. דינמיקה מתישה ומוכרת להכאיב. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכולם! נגה נגה - הצצתי במכתב שלא נשלח, ונאלמתי דום. עייני שם... חזן יקר - השיר נועד לתאר מציאות של בריחה. בהחלט, יש מקום לשיח על דברים, במקביל ללחיות אותם. אינני חושבת שיש סתירה ביניהם. אך השיר נועד לתאר מציאות שבה השיח הופך לעיקר, ולפרגוד שמאפשר לנו להתגונן - ממש כך - מפני החיים. ואתה ודאי תסכים איתי, שכמה שהיא אנושית - הבריחה הזו, ככה היא הרת אסון... [ליצירה]
- [ליצירה] מחפש נחלים אבודים... שתים עשרה שנה? נתח נכבד וכבד של החיים. וזו לדעתי כוונת המלים "היום כבר לא מתים מאהבה". השאלה היא רק איך חיים בלעדיה. את ההרהור הזה כתבתי מזמן מזמן. מפרספקטיבה של כמה שנים, חיפושים מייאשים ולאחריהם נישואין וב"ה אמהות, אני לא כל כך מסכימה עם מה שכתבתי אז. עם המסר המיואש, המתוסכל, המוותר באיזשהו אופן. ולדעתי, האהבה האמיתית, זו נטולת המניירות, הפשוטה והשגרתית, השלווה והבוטחת - עולה ביופיה, בטובה ובמתיקותה על זו האידיאלית או הראשונה. אין על האמת. גם באהבה. ולך - מחפש הנחלים האבודים - אני מאחלת אהבה טובה. כזו שתאריך ימים בע"ה ותביא מזור לבור הגעגועים המפעם. אינני מכירה אותך ולא מתיימרת להכירך, אבל אם הכינוי שלך מרמז על המוטו שלך בחיים - החיפוש אחר האבוד, הייתי מציעה לך לחפש אחר הקיים, הנמצא והזמין, אשר דוקא הוא נוטה כל הזמן להיעלם מעיננו. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים אשרי מי שזכה לאהבה שכזו. פשוט ומרגש בפשטותו. [ליצירה]
- [ליצירה] הגעתי לכאן בעקבות המלצה וזה היה שווה את ההגעה. אני פשוט לא יודעת מה להוסיף מעבר לזה. התרגשתי. עד מאד. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים אבל למה "נונסנס"? [ליצירה]
- [ליצירה] חזק! הייתי חייבת לקרוא פעם שניה כדי להבין, ועדיין לא הבנתי לגמרי עד הסוף, אבל התחושה המועברת היא חזקה מאד. [ליצירה]
- [ליצירה] שירה שיר גנבה לי... את הכותרת. כי מה שעמד לי בקצה אצבעותי המקלידות, בתום שירך, היה באמת המלים "איזה יופי". הקריאה הזו, לתקשורת בלתי אמצעית, אמיתית, להתחברות לחוויה - תוך בריחה מכל מה שמעכב מפניה, היא פשוט מרגשת! תענוג. [ליצירה]
- [ליצירה] מטרפת לתגובתה של סוערה !!!! [ליצירה]
תגובות