ויש חסיד מתנגד לכל מה
שכח בו
והים בא אליו
והיד מתכווצת משלח גליו ועכשיו היא
נושפת
והחסיד איתן ישוב במרומיו
השצף קצף מגלה פניו
בתווים בהירים
גם כמה קמטים
קמטי רצון
שלא דוהים.
חשתי כאן יציבות מול הסערה
בין מה שמבטאת חסידות לבין מה שמבטא זרם המתנגדים, כמטאפורה
לכל מה שָׁכַח בו
או שֶׁכֹח בו?
קמטים רב-משמעיים: קפלי הים, כמו גם קמטי הבעה...
קמטים בדרך החיים...
וזה על קצה המזלג...
כתיבה טובה ומעניינת
גמר חתימה טובה לך
[ליצירה]
חשתי כאן יציבות מול הסערה
בין מה שמבטאת חסידות לבין מה שמבטא זרם המתנגדים, כמטאפורה
לכל מה שָׁכַח בו
או שֶׁכֹח בו?
קמטים רב-משמעיים: קפלי הים, כמו גם קמטי הבעה...
קמטים בדרך החיים...
וזה על קצה המזלג...
כתיבה טובה ומעניינת
גמר חתימה טובה לך
[ליצירה]
טוב מתוקים, לא יודע מה להגיד, אבל לא הצלחתי לרדת לסוף דעתן של חלק מהתגובות.
מה הבעיה באינגבול? הקפיצה היא כמובן מטאפורית אל עבר הריקוד הפרוע, אל עבר השפה הלא כתובה שפת השוליים, אל עבר חופש שנמצא מחוץ למסגרת (החלון). אבל בעיני דוד, מיכל תמיד נמצאת בתוך מסגרת החלון -ממנה היא נשקפת.
לא בדקתי אם המשמעויות האלה נשמרות בכתוב לאורך זמן אבל זו התחושה שלי מהתיאור הזה.
אגב הנה הביטוי הראשוני להבנה הזו (מפיו של יצחק גור)
http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=12043&code=28
[ליצירה]
זה קטע טוב שנותן תחושת אמינות. ורצון להמשיך ולקרוא עד שהוא כבר יגיד את הוידוי שלו. ואיזה יופי זה שהוא לא ושהוא סומך שנבין לבד.
אני לא בטוח שחייבים לשים את הדברים בגרונו של ילד קטן. מישהו טיפה יותר מבוגר היה עושה טוב לקטע.
והיה שם גם איזה קטע עם המנהל וההתנהלות סביב שקצת קצת סטה מהאינטיסיביות שמאפיינת את כל הוידוי.
כל כך נכון להיפגש אקראית עם זה עכשיו ערב ראש השנה. נראה לי שאלך להתוודות ליד איזה עץ (אולי ביער? הוי אבא)
תגובות