[ליצירה]
קראתי את תגובותיכם וכדאי שאומר מספר מילים, אולי זה יבהיר.
זהו שיר. לא מאמר, לא נאום, ולא חוות דעה פוליטית כלשהי. עצם הצורך להסביר מצביע על כך שיש פנים לכאן ולכאן. המדובר בהבט על דמויות, בפרספקטיבה היסטורית תמיד יהיו חלוקי דעות לגבי תפקידו של כל מנהיג. בשיר הזה אין הדגשה על היתרון של אחד מהם וכל קורא יכול למצוא בדברים שנאמרו בשיר את מה שתואם את השקפתו. בתולדות העמים תמיד היו כיבושים ותמיד היו מנהיגים עם חזון ומנהיגים פרגמטיים ותמיד היו זרמים פליטיים ששפטו צד זה או אחר. אפשר בשירה לתת ביטוי לדברים אלה בלי לגלוש לפוליטיקה. אני מקווה שזה מסביר יותר.
[ליצירה]
לאסף ואסנת יקרים.
ראשית תודה על המחמאות וזה באמת מחמם את לבי.
שנית לשאלתכם: ייתכן ששם השיר מסגיר את כוונתי, ואני מתחמק מלענות על השאלה. נסיתי לכתוב את זה בעדינות ולהשאיר את התשובה סתומה. ייתכן שישנה מישהי באתר שתראה את השיר הזה מוקדש לה. את השורות האחרונות כתבתי, כדי לקחת על עצמי חלק מן האשם, אולי הפגם של אי ההבנה הוא של הקורא (אני) ולא של הכותב/ת. לסיכום: השיר הזה עומד בפני עצמו, בין אם הוא נראה כהקדשה או ככה סתם....
אלישע
[ליצירה]
אף סטאלין ראה גולגולת צפה על פני המים. אמר לה:
על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון". ושלח את בני עמו לסיביר, גם כ אלה ששיחררו את רוסיה ממלתעות הנאצים.
שמע: יש לי רעיון מה דעתך לכתוב ספר היסטוריה בדיוני ?
[ליצירה]
אם מישהו היה מודד את גודל הרוע ואת גודל החמלה היה רואה כמה הרוע היה מתגמד מול החמלה. כמה הרבה חברים, רופאים, הורים, סבים, חנוונים, סתם אנשים מהישוב. העולם מלא חמלה.
אבל, כותרות העיתונים והתחקירים בטלביזיה נוברים באשפות ושולפים את כל הרוע, ומגישים לנו את העיסה של הרוע, תחת הכותרת: "זכות הציבור לדעת". האם לא זכאי הציבור לדעת, על גמילות חסדים, ומתן בסתר, והתנדבות לעזרה לנזקקים, וסתם מעשים טובים. מי דואג לזכות הציבור לדעת את הטוב.
אך, אולי, הרוע נובע גם מעצמינו: אנחנו אוהבים שערוריות וסקופים והתעללות ורצח במועדונים; והתקשורת מספקת את הסחורה.
איך לשנות תופעה מדאיגה זו? אינני יודע ! אבל אני משתדל להסתכל גם מסביבי ולא רק לקרוא כותרות בעיתונים בעת שתית הקפה של הבוקר.
אלישע (אחר)
[ליצירה]
אתה פלצן אמיתי.
מי אתה ? מה אתה יודע על קיבוצים. באיזו זכות אתה משמיץ. איפה היית כאשר נתנו לקיבוצים שממה ואמרו להם תפריחו אותה. יש לי בבית אלבום תמונות של האדמה החרבה אליה הגעתי ואיך כעבור 10 שנים היא הפכה לגן פורח. לא אתה ופלצנים כמוך הזיעו בשביל כך והסתפקו בחדר בצריף של 12 מטר מרובע במשך 10 שנים רק כדי להגשים את הפרחת השממה, באמונה שלמה בזמן שאתה זכית לקבל סל-קליטה.
לא "ידידי היקר" לא תדרוך עליי ותירק בפניי. ניפגש באדמת המולדת שהקציב לכולנו הקדוש ברוך הוא, 6 אמות וזרת, שם נהיה כולנו שווים. בשבילי חצית קו אדום יבוא יום ואתחיל ללכלך עליך חצוף שכמוך.