[ליצירה]
למעשה, הרעיון הזה לקוח מהסיפור עצמו (קרי, הוא של בוקובסקי). כל שעשיתי, היה לקשור אותו לחוויה שלי, המקבלת ביטוי ב-מוכרת גופך..., ובצירוף מלותי שלי לתחושתו של המספר בסיפור (לנצח נידונתי...).
[ליצירה]
ניצן יקרה,
את צודקת בהחלט. מתוך הרגל סיווגתי זאת כשירה, כאשר למעשה מדובר היה במכתב. הסיבה שזה לא שיר היא התחבטויותיי בכל הדברים עליהם הערת. אולי ביום מן הימים אצליח לערוך זאת לשיר נאה. עד אז...
[ליצירה]
שיר נהדר. אהבתי גם את הרמיזה (המכוונת או לא) ל-העורב של אדגר אלן פו: אותה אוירת בדידות, אבדן וחלומות נגוזים, אותו איזכור שם האהובה שלנצח אבדה. הנה:
Deep into that darkness peering, long I stood there wondering, fearing,
Doubting, dreaming dreams no mortal ever dared to dream before
But the silence was unbroken, and the darkness gave no token,
And the only word there spoken was the whispered word, `Lenore!'
This I whispered, and an echo murmured back the word, `Lenore!'
Merely this and nothing more.
[ליצירה]
בכניסה לשכונה שלי גרה משפחה חרדית בסוכה. יש שם שלט: הצילו, 11 נפשות ללא קורת גג.
יש ילדים שראוי להוציא אותם מרשות הוריהם. יש אנשים שלא ראויים להיות הורים. כל זאת בלי שום קשר לאמונתם הדתית או האידיאולוגית.
צר לי, אך השיר אינו יותר מאשר גבבה של משפטים שמקורם בדמגוגיה זולה. טוב היית עושה לו היית דן/ה בנושא בצורה עניינית יותר: אם כשיר, אז אולי לשים דגש רב יותר על הפן האמוציונלי של מי מן הצדדים.
לטעמי, הפורמט המתאים לו הוא הבעת דעה, ולא שיר. וגם כהבעת דעה, אני חושב שאפשר להביעה בצורה יותר הולמת.
[ליצירה]
לוגן יקר, דבריך יפים ונכונים. אני מסכים לחלוטין עם ההבניה המגדרית שהיא חלק בלתי נפרד מתהליך הסוציאליזציה. ועדיין, השיר שלי עוסק במציאות הנצפית, ולא בטבעו האמיתי של האדם, אם בכלל יש דבר כזה. ולא רק זאת, זו אינה מציאות נצפית בעלמא, אלא מציאות נצפית מאוד מסוימת.