[ליצירה]
ליאורה אני מצטער
מדובר כעולה מהכותרת אוסף מקרי ומידי של תגובות שהגבתי בערוץ 7 בניסיון נואש להעביר מסר כי אנו שרויים בתקופה רגישה והרת גורל וכי עלינו לקדש את אחדות כלל ישראל ולא לתת לשום מחלוקת אפילו לא על חבלי מולדת שנאלץ לנטוש לגרום לשסע בעם הזה .
לצערי אני חש שהדברים שם נופלים על אוזן ערה לכן אני מנסה לעלותם גם כאן לאויר, כמות שהן תגובות שאינן בבחינת משנה סדורה, והכל בתקוה,שמא המסר בכל זאת יעבור ויתפוש לו שביתה
אישית, אנו צועדים לקראת משבר נורא ואני חרד לאחדותו של העם הזה ולגורלה של המדינה שבעיניי אין קדוש ממנה כמות שהיא על הטוב והרע שבה.
נושא הגאולה הוא נושא מורכב ולפי השקפתי רוב רובם של רבניננו, אינם מפענחים נכונה את כל מבוכיו של נושא זה. ולכן גם נגזר עלינו לצערי, לחיות בהוויה מבולבלת ומתוסבכת של בוקה ומבולקה.
לכן גם תפישתם האופרטיבית והנחייתם את צאן מרעיתם שגוייה ועלולה חלילה להוביל לאסון.
כל התגובות הנ"ל ועוד אחרות מובילות לאותו המקום.
שבו קיים ניסיון להשיב מענה מפייס ומרסן לכל אותם קיצונים [מגיבים אחרים] המשתלחים בכל דבר ממלכתי שיש .
לצערי זה המינימום והדבר היחידי שבכוחי לעשות . היומרה לאחיזתנו בחבלי ארץ ישראל בכל מחיר היא למעשה יציאה כנגד מהלכיה המחושבים והמובנים של ההשגחה בגאולה זו שאנו שרויים בעיצומה.
להשקפתי אנו שרויים בתקופת מבחן קשה שנשכיל לעבור אותה בהצלחה רק אם נקדש את עם ישראל ונניח לפי שעה לארץ ישראל ולרצונינו כי כולם יהיו שומרי תורה ומצוות . אין המדובר חלילה בויתור על ערכים אלה . אלה על סדרי עדיפויות והררכיה שונה של שלביה של גאולת הקץ ככזו.
תודה על התייחסותך
[ליצירה]
לזיוה גל, הערתך הנוספת מובילה אותי להרחיב מעט באותו ה"שקט הנפש" והאיפוק של אותה האישה הגדולה בתנ"ך.
אני אישית ומדגיש אישית, לא מכיר אישה, כשבנה יחידה מוטל מת לפניה, אין היא בוכה או צורחת וכשבעלה שואל אותה מה קרה ואם הכל בסדר. היא משיבה לו הכל "שלום" [ידעה נפש בעלה הזקן וכי אם תאמר לו כי בנם מת יקרוס ויתמוטט גם הוא].
היא חובשת את האתון לבד. ובניגוד לאברהם רוכבת למשימת חייה להחיות דווקא את בנה המת ויהי מה.
והכל באיפוק של אדיריםבלי כל רעש והיסטריה האופיינים במקרה מעין זה לכל אדם
כשגחזי נערו של איש האלוהים שואל אותה אם "שלום לילד"
היא שוב משיבה "שלום"
ממוקדת יעד ומטרה להגיע לאיש האלוהים עצמו.
וכשהיא מגיעה עדיו היא מחזיקה בשתי רגליו.
ביטוי עז ביותר להבהיר
כי מכאן ואילך אתה איש האלוהים לא הולך לאף מקום ולשום משימה עד אם....
ושוב היא אינה צועקת מדברת ממוקד, נחוש, חודר ואף עוקצני:
"ותאמר השאלתי בן מאת אדוני הלא אמרתי לא תשלה אותי"
וכשאיש האלוהים מנסה ל"פתור הבעיה" באמצעות נערו גיחזי. היא יודעת לפתוח את הפה ושוב נחוש ועוצמתי :
"חי ה' וחי נפשך אם אעזבך"
עד כי נאמר כי איש האלוהים:
"הלך אחריה"
הליכה זו מסמלת יותר מכל :
שאיש האלוהים הגדול התבטל כליל, להשתרך אחריה של אישה גדולה בתנ"ך
[ליצירה]
לא , לעולם אין נחמת הגיון לאובדן.
רק מתוך התמדה של עבודת אלוקים שבשגרה
הזמן אט אט מנדב לנו "רזין" של ניחומין :
החובשים את השבר,אך במעט
והמישרים מבטינו לאופק.
כי כל הנחלים זורמים לים
[ליצירה]
נחמד.
האמת היא האור המוחלט.
היא מרצדת בהוויתינו.
כזיק של ה"אין סוף".
יש הרבה מן האמת ביצירה זו.
יש בה תמימות [יחוס מעשי וודאי וקונקרטי של
:"כלי חיובי" , "תרופה למכאוב".]
אך יש בה גם פקחון גדול
כשאתה כבר נלכד ברשתה של האמת.
האור המחטא , לא רק
מטהר את האויר , אלא
גם מרפא משהו לנפש.
אותו הריפוי הממכר,
שיוצר דינאמיקה, שאין
ממנה חזרה
[ליצירה]
לשרף
בס"ד אין כל סתירה.
רק לנו ילודי אישה הראיה הנה חד ממדית וערכית. בראיית האין סוף הכל בערבוביא, וב"בליל" הבלתי נראה לנו, בסופו של דבר, הרע היחסי מתבטל בפני הטוב המוחלט יותר
הקב"ה אמר על משה ואהרון : "על אשר מעלתם בי".
ובכל זאת הראשון: עבד נאמן שלא היה כמוהו ואף לא יהא:
תמונת ה' יביט והקב"ה דבר בו פה אל פה. והשני כמאמרך "בחיר ה'" ושר השלום,שאין מטבע של שלום מתקיים בעולם בלוא סגולתו וחתימת ידו
ובכל זאת, ביקשה התורה בכוונת מכוון, לחדד גם את טעויותיהם של שני גדולים אלה, והכל על מנת שנלמד ונפיק הן מהטעויות והן מהעונש את שראוי לנו להפיק לדורות.
על דרך הכלל, שאין ילוד אישה שאינו טועה [רק גדולי תורה של היום אף פעם לא טועים]
לענין הפרט במקרה זה [אהרון], ביקשה לכאורה התורה לרמז לנו, כי כהן ונביא אשר פועלים תחת כניעה לעם לא רק מועלים בתפקידם, אלא שסופם שהם הם אשר מוליכים את העם לעבוד עבודה זרה
[ליצירה]
לליאורה
בתלמוד מצויה אגדה המסתמכת על מגילת שירהשירים והקובעת כאילו השביע הקב"ה את כנסת ישראל את עם ישראל שלוש שבועות. בעצם שתי שבועות והשבועה השלישית מיוחסת לגויים.
והשבועות הן : שלא ימרדו בגויים ויקבלו עליהם את הגלות והשיעבוד בהכנעה עד שמשיח יבוא ויגאל אותם בדרך נס. והשבועה האחרת המשלימה ש"לא יעל בחומה". כלומר שלא יקדימו לעלות לארץ ישראל מבלי שמתרחשת אותה גאולה ניסית על ידי המשיח.
אגדהזו שימשה את הבסיס העיקרי לפיצול ולפילוג בעם ישראל שהרי החרדים וכל אותם נטורי קרתא מנפנפים בה כנגד תקומת ישראל וכנגד מדינת ישראל לטעמם אנו חצופים שהפרנו את השבועות הנ"ל ויזמנו "גאולה" אנושית .
מה שהביא אותי להביע את התיזה שלי [בראשי פרקים לפי שעה] שמדובר באגדה שהושתלה על ידי תועמולנים נוצריים זו דווקא מופרכותא של השבועה השלישית לגויים : ש"לא ישעבדו את עם ישראל בגלות יותר מדי"..
אני מקווה שהסבר הרקע הכללי שבזה מספק פרספקטיבה מנימלית להבנת הענין.
על כל פנים תודה על התייחסותך