[ליצירה]
נכנסים אל הלב
אכן כן ,דברים היוצאים מן הלב,
נכנסים את לב האומר אותם.
והאהבה ,אין אהבה בעולם כאהבת הנשמה לבוראה,
וכל גילויי אהבה בעולמנו ,אינם אלא הרגשים
ששורשם נעוץ בשחר יצירתה של הנשמה,
"דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו"
עד אשר לא נגלה בעצמנו,את אהובנו,ושם יתגלה
בעינינו סוד האושר,
אנו מחליפים את הגילויי ,באכילת יתר,התכרויות,
סיפורי אהבה ,ורק הגעגוע לאינטימיות הרוחנית,עם יוצר הכל ,מתחלפת במיניות רגעית ומזדמנת.
"ואני קרבת אלהים לי טוב"
[ליצירה]
משה היקר ! הרי חומש שלך...
אכן האישה ראשית דעת , אך לגריעותה יאמר זאת ,
שהרי מדעתה משלמים אנו עד עצם היום הזה.
אכן רצונה לטוב היה , אך נשכח ממנה "קדש עצמך במותר לך"
שבת שלום
ולסיום שית אלפי שנין ,במהרה בימינו.
[ליצירה]
לב של אבן ליבו
ליבו,לב של אבן
ופרפרים של תשוקה פרפריו
אין בחדריו,אהבה
אלא פעימות תאווה טהורות
ואין בנמצא זכרונות העבר
אלא אהבה מזדמנת
שאינה תלוייה בדבר.
דוד
[ליצירה]
מטרת בריאת סיבת העולמות לא הייתה אלא להוציא לאור שלמות פעולותיו וכינוייו ,ומדרך הטוב להיטיב , וכל רצונו יתברך להיטיב לנבראיו, מרב אהבתו אלינו.
לכן חובה עלינו לאהוב זולתנו באותה מידה שהבורא אוהב אותנו. עלינו לדבוק בו יתברך ,והכיצד?
עלינו להידבק במידותיו ,וכך נממש את תכלית הבריאה
"ואהבת לרעך כמוך" כי אנו חלק והוא כל ,וכל חלק וחלק מצטרפים לחשבון גדול ,ואין הבדל בין חלקיו.
ודי למבין.
[ליצירה]
כל משחרי ימצאוני
ופרפרייך,עוד ישובו בגלגולם החדש,
ולהט האהבה עוד יוצת בחדרי ליבך,אשר שותת הוא
וכואב ,מהפלאת השומרים בו ,שוב ושוב...
ומבטיחך אני שכל משחרי ימצאוני,
ורק אלה אשר סבלנותם ואהבתם עמדה להם, רק הם יכנסו ויחסו בצל טירתי, והשומרים להם כאחים ואוהבים...
אהבתי עד מאוד... כנפי שחר.
[ליצירה]
כנפי שחר.... מה יקרה זעקתך...להבין "ובחרת בחיים"
אל באפך... כל הטקסט הוא בפנימיות...ואין רמז לגשם.
אמרו לו תלמידיו(של רבי עקיבא): רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, "בכל נפשך", אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי ולא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה: אשריך עקיבא שיצתה נשמתך באחד".
אכן סיום קשה "ובמותי אפסיק להכעיסך"
בכל קריאת שמע עלינו לקבל עלינו 4 מיתות בית דין
על פשעינו וחטאינו.
אומרים חז"ל "עולמך תראה בחייך" בחייך דיקא
עלינו לרצות להרוג את המדרגה הנוכחית ,כדי לעבור למדרגה הבאה...כל עוד אנו לא זזים ומטפסים אנו מתים.
והעליה למדרגה הבאה מתאפשרת רק לאחר ש"הרגנו" עצמנו וזכינו לנרנח"י חדשים.
ומה הדבר שמכעיס את ה' ית'.....? אהבה עצמית
כל עוד אנו באהבה עצמית ולא חשים צורך לצאת ולעלות לאהבת הזולת...בכך אנו "מכעיסים" אותו.
המשך יום נפלא ואהבה לכל עם ישראל