בס"ד
אנו שופטים את עצמנו
לפי העתיד שעל פיו פעלנו.
אחרים שופטים אותנו
לפי העבר שהותרנו מאחורינו.
בנימין נקונצ'ני
-
בן עשרים ותשע, יהודי, מחפש. שאזכה: "ובלילה שירה עמי, תפילה לא-ל חיי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבה... הקלילות שעל-פני השטח ממסגרת היטב את העומק האמיתי של היצירה הזו. הקלות והקלילות ניכסו לעצמם את החיים, ומי לא הגיעה? האהבה. [ליצירה]
- [ליצירה] שי ייתכן בהחלט שרבים מחו דמעה, ולבם נשבר. היוצר לא התכוון לסתור עובדה זו - עיין היטב. הנקודה היא שאנשי היישוב נצרים הוגלו מעל אדמתם, ביתם נהפך לזרים ונחלתם לנכרים. הדמעות הן מה? פרס תנחומים? [ליצירה]
- [ליצירה] מכל מקום היא לא באמת השאירה לי ברירה... [ליצירה]
- [ליצירה] אולי אולי עמוס קינן? לא כל כך קישון... [ליצירה]
- [ליצירה] חזן... זה כל מה שיש לך להגיד?! תתבייש!!! משחקי מילים, מיי פוט (כן, זה צונזר. אני לא נעל בית. לי אסור.) יופי של שיר. למקרה שלא הבהרתי את עצמי - י ו פ י של שיר. [ליצירה]
- [ליצירה] ושוב אסף, תיקנתי. תודה! בנימין [ליצירה]
- [ליצירה] רגע רגע רגע!!! גיליתי שיצאתי פה רעעעע מאוד... נכנסתי לפה לראות את היצירה שוב וקראתי את כל התגובות. אז ככה: א. מעולם לא נתכוונתי להאשים את גוגוק בפלגיאט. בסה"כ נתכוונתי להגיד שכבר עשו את זה. ב. נסתבר לי, מתוך תכתובתי עם גוגוק עצמו, שזו התמונה המקורית כפי שהפיעה על הספר 'עיגולים של שמחה', וכי הזכויות שלו. אני מקווה,שהבהרתי את עצמי דיי כעת... [ליצירה]
- [ליצירה] מת עלייך, בתש... :) בנימין (המסמיק הצעיר מחלם) [ליצירה]
- [ליצירה] ואללה אמן! [ליצירה]
- [ליצירה] אז ככה... הנעל מכה שוב, מה? מעניינת אותי אבל, דווקא הקונוטציה המעניינת של הכותרת: "שלום לתמימות, (למדתי גם אני לשקר)". כי אם התכוונת לשיר המצויין הזה של רונית שחר, היצירה מקבלת תפנית שונה לחלוטין, לא? [ליצירה]
תגובות