[ליצירה]
המשחק ששיחקת בשיר של נעמי שמר
הניגוד בין השיר למציאות
והמשחק מילים (הקול- הכל...)
מעידים על שיר יוצא- דופן, שאפשר לגלות עליו עוד בקריאה שניה ושלישית ואפשר פשוט להנות גם רק בקריאה ראשונה. מקסים, תודה.
[ליצירה]
כואבת ולא מאשימה.
אני מבינה את כאבך דינה, כואבת איתך.
קשה לי עם המשפט האחרון- על כך שהעולם כמנהגו נוהג הוא חסר חיים. אמת. יש משהו אטום באנשים שלא מרגישים כלום בעת הזאת- אבל אין זה הופך אותם ל"חסרי חיים". זה הופך אותם אולי ל"מנותקים" מהעם, לאדישים, אפתיים- אבל ליבם ונשמתם במקומם מונחים- ברוך ה'.
[ליצירה]
מצטרפת למהללים
אני קוראת לזה: זעקה אילמת. ומה שיפה הוא שכל אחד יכול לקרוא לזה איך שהוא רוצה. בעיניי זה מאוד מוסיף המיקוד של האור על היד והחושך בצדדים. זה מאוד ממקד את המבט של המסתכל.
[ליצירה]
***
בד"כ אנל'א נוהגת להסכים עם אנשים אחרים באופן מוצהר אבל דגון צודק בכל אמירותיו. ממש הוציא לי ת'מילים מהפה. וגם רציתי להגיד תודה, כי ממש לא בכוונה גרמת לי מאוד לחייך בדיוק בקטע של עצבות, ואין דבר גדול מזה בשבילי.
[ליצירה]
אין לי הרבה מה להגיד לך, חוץ מזה שהייתי רוצה להחזיק לך את היד כל פעם שנגמר לך האוויר... אם תמשיכי להחזיק באמת שלך (ולא תמיד צריך להלחם על זה) מספיק זמן, היא תישאר כזו. את מציירת את העולם כל כך שחור, אבל מתי קמת בפעם ההאחרונה מוקדם בבוקר, נשמת את האוויר הטרי ושמעת איזה שיר טוב בגלגל"צ? האמת שלך מתחברת לטוב, לטוהר, לתום- יש את כל הדברים האלה בעולם הזה, יש לאמת שלך מקום. אני מאמינה שאם זה כ"כ חשוב לך את תמצאי את הדברים האלה... שיהיה לך המון טוב!
[ליצירה]
דרור, המושג של הנגיעה בגוף של עצמך הפכה להיות זולה- ומפורשת בצורה פרובוקטיבית והמונית. חבל שכך. כוונתי הייתה, בסה"כ להביע איזשהו חיבור בין הגוף לנפש מאחר שכפי שאני מקווה שהובן בשיר- החיבור לא היה קיים.
[ליצירה]
בשמי ובשם מייק
(מה?! מה מיכל עושה פה?!- כן, היה לנו בדיוק שעה לעשות משהו וזה לא הספיק לסרט, והיה מוקדם מדי ללכת לישון, אז אמרתי: וואי, מיכל- יש אתר מה-זה- מגניב- את חייבת לראות וכך נתגלגלנו לכאן בדרך לא דרך...) טוב, אז בשמי- כבר אמרתי לך מה אני חושבת, רק שהעניין מקבל כל הזמן משמעויות נוספות ושונות בחיים שלי, ופעם אני עומדת מצד זה של המתרס- ובד"כ מצידו האחר, לילה טוב לך (השעה עשר!!! ומחר אנו קמות בשש ללמוד להסטוריה..) אני מעבירה את השרביט למיכל...