מי כבל אותי מי
קשר את ידיי ורגליי?
אנני רואה
דבר!
תנו לי ללכת...
אני לא שומעת
את ליבי
פועם יותר
לא
כמו פעם הוא
שקט.
אין פה
ריח אין
מה למשש
רק ערפול
חושים.
תנו לי לצאת !
רוצה שוב
החופש
רוצה שוב
לטעום
אהבה.
[ליצירה]
ליטל- א: דרוש הגהה, יש המון שגיאות כתיב וחילופי אותיות.
ב: לא הייתי מגדירה זאת כשיר, אולי "קטע"....
ג: יש כאן כמה שורות עם פוטנציאל טוב לפיתוח יצירות, למשל
"מעליי רק כוכבים ,
מרחוק אפילו הם נראים שחורים."
תקחי את המשפטים נטולי הבאנאליות ותבני עליהם את מגדלי הרגש.
מקווה שאור החג מעממם קצת את קדרות העצב....
רק טוב!
איה :)
[ליצירה]
טוב זה סופי- קנית אותי.
אתה כותב מדהים. אמנם, יש מספר מוטיבים שחוזרים על עצמם בבירור, אבל- זה מובן, לאור העובדה שהיצירות הן פרותיו של אותו עט/עץ...
(שוב- כדאי לעשות הגהה...)
[ליצירה]
התוכן מעניין ומעורער מחשבה. מבחינת שירה- הבית הראשון עומד כשיר בעיני, הוא כתוב יפה וטוב!
הבתים שאח"כ כתובים בצורה יותר ילדותית ופחות טובה בעיני, על אף תוכנם החשוב.
[ליצירה]
נחמד, אם כי קצת לא ברור. מה שיפה פה, שעל אף שחוזרים מוטיבים מובהקים-שלך, היצירה הזו שונה מקודמותיה, שונה לטוב :)
הייתי משנה את השורה האחרונה- ומורידה את המילה- אז (שמופיעה גם שורה קודם ונראית לא שייכת כאן), כמו כן, יש לתקן מזכר לנקבה: "הן- עומדות בשורה". וכן- "מישהו דורך עליהן"...
[ליצירה]
זו יצירה מקסימה וקסומה, כואבת, חושפת, אמיתית ונוגעת. אני מסכימה עם מה שנכתב כאן קודם- שהבית השני, הוא לב היצירה והוא הטוב ביותר. והייתי מציעה שיפור אחד- "זה שיבוא מחר" ולא מי שיבוא וכו'...
תגובות