[ליצירה]
גדל וצמח גדל ופרח
הנה צררתי הצרעת, ונתתיה בקן צרעות
עת צורר יַצור על צורתי
אקרא אל צורי יוצרי
שאין כמוהו צור באלהים
ממנו צורתי,
בחירתי אשר אבחר.
[ליצירה]
כֶתום היום..
בע"ה
כן.. השתיה.. פתרון היאוש..
4 כוסות של אמונה ועוד אחת של תקווה לא הספיקו לנשמה אחת שאולי וכבר אין לה כוח..
למָצוֹת אין טעם ומצוה עלינו לאכל אותם בפה מלא, בפח שסח על זכות אבות שעדיין לא תמה, ועל ניסים שהיו ועדיין.
ובשנה הבאה בירושלים של זהב נצחק על שהטלנו ספק (הוא הוא עמלק) שלא הצלחנו להתיר עוד מפורים
ולבנינו ובנותינו נספר על ניסי ההווה שיהיו אז כ"כ ברורים!
-מועדים לשמחה! -גם אם מועדים אז לפחות בשמחה..!-
[ליצירה]
אמיתי ויפה!
אמה,
נגעת בנקודה ממש אמיתית,
האמונה לא מתבטאת בזה שכל היום נגיד "יהיה בסדר" או "הכל בסדר",
כי רק להאמין ש"יהיה בסדר" זה קצת כפירה, כי אם לא יהיה ? מה אז ?
אז נכון שבסך-הכל "הכל לטובה" אבל אם כשבאה צרה אנחנו ישר אומרים סיסמה: "הכל לטובה"! אז פספסנו משהו, פספסנו הזדמנות לצאת מהצרוּת שלנו, פספסנו עוד הזדמנות להתרחב.
שיברון הלב הזה, שבירת הכלים הזאת, באה לחדש אותנו בכל רגע מחדש, מתוכם צריך ללמוד לקחת את השברים האלו ולבנות עולם חדש יותר, רחב יותר.
במקום לנסות כל הזמן לברוח מהמשברים, מהשברים, צריך להתחיל לחיות אותם,
כי בסופו של דבר "אין שלם מלב שבור" .
נהנתי מהיצירה שלך, תודה.
[ליצירה]
אהבתי! :)
ב"ה
איזה כישרון!!
איך שאת מצליחה לבטא את המאבק שהיה, הכלים שנשברו, את האור המפציע מבעד ללילה הקודר, אור חדש בכלי מתוקן יותר, את הכמיהה והציפיה לקראת הסוף במן רוגע שכזה..
תמשיכי ככה! אני הולך לקרוא עוד..