[ליצירה]
וואו. זה נהדר. כתוב טוב, עד שלרגע התחלתי לרחם על מישהו פה....
הציניות חזקה ומצויינת!!!
אהבתי את החיבור לאם סיסרא, ואהבתי את התוספת על המכונית תופת בשבי שומרון!
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount
[ליצירה]
אני ממש אהבתי, כאחת שלומדת כימיה בשנתה האחרונה בתיכון אני מבינה בדיוק על מה אתה מדבר!
אני לא יכולה לספור את הפעמים שחשבתי לקפוץ מחלון הכיתה או לעשות משהו רק כדי שיעיפו אותי החוצה בשעה 3 בצהריים בה למדנו על פולימרים.
בכל מקרה- קליל משעשע ומעלה הזדהות.
תודה!
[ליצירה]
אז מה אם לא קראתי את 1984? כל הזמן מישהי בבית שלי מדברת על הספר הזה. אני יודע אותו בעל-פה בלי לקרוא אותו! (ראי המשפט הראשון בהקדמה ל'הנסיכה הקסומה' של ויליאם גולדמן...)
אולי את יודעת על מי אני מדבר? האחות הגדולה?
אל תדאגי. לא התכוונתי אלייך: א. אין מצב שאי-פעם תיבחרי לנשיאת הזבל, כך שארצות הברית- עוד חזון למועד. ב. נראה לך שאני אסכים להיות אח של מישהי שקוראים לה סוזי?
[ליצירה]
אוהו. התשובה היא ברורה: כי צריך לעשות מצעד לפידים לנוער הכתום, ואז הכתום בטוח לא ידהה. נכון?
אמנם גם הציניות הממורמרת שלי לא תחזיר את הצבע הכתום לכהותו, אבל היא תעודד אותי לפעול בצורה מעשית, בעז"ה.
כואב הלב לקרוא. אכן דהה הצבע. דהתה הארץ.
ואכן כואב הלב לקרוע. מי יתן וכולם יבינו שהרוח לא ניצחה (חוץ מהקתרינה, שהיוותה את ניצחון הרוח על החומר במלוא משמעות הביטוי...) ושאם רוצים מלאי חולצות לא-קרועות בארון, כדאי לקחת את העניינים לידיים.
אמן.
[ליצירה]
איזה סיום פסימי. אפשר הסבר- זאת אומרת: מה הייתה ההשראה, מה הדכאון שנכנס בך, איך למה וכמה? כי אהבתי את השילוב של הפסוקים והמיקום בשיר, אבל לא הבנתי את הcatch שבסופו, אז אשמח לקבל הסבר. תודה.
[ליצירה]
יש לך שכונה מעניינת, המורכבת מספריות מחמצנות וממתנחלות מקדומים שסיימו תואר ראשון יחד עם סטודנטית לרפואה.
אני חייב לציין שמישהו צריך לעשות בשכונה שלך דוקטורט בסוציולוגיה, או עלייך דוקטורט בפסיכולוגיה.
המשיכי כך!
[ליצירה]
[ליצירה]
אגב, רסיס- המשפט "קשה זיווגו של אדם וכו'" מדובר בזיווג שני, לא בראשון.
וכן. הכאב הזה חזק, וצריך לחשוב עליו- אפילו שהוא חזק. כמו על כל כאב, בעצם.
אני לא רואה סיבה למה הכאב שבשואה אפשר להעלות על הכתב כי "נוח" להתמודד איתו ועם הכאב הזה לא- אפשר להוריד מהליריות ולא לזרוק משפטים סתומים.
היצירה יפה, וכואבת.
[ליצירה]
מעורר מחשבות. כמו תמיד.
חשבת פעם לכתוב לתחרות הסיפור הקצר של 'מקור ראשון'? טוב, אני יודע את התשובה.
תפסיקי להתבטל- תקחי מעטפה, תשלחי, ותתבטלי!
יפה. מאוד, אפילו.
[ליצירה]
אני מרגיש דילמה אם לחייך מרוב שזה כתוב יפה, לבכות מרוב שאני מקנא, או לבכות מרוב שזה מדכא שזה אמיתי. (לא אצלי בבית, ברוך השם. אך אני מכיר כמה שכן.)
משתתף בצערך אם זה כך. אאוץ'. כתיבת הרגשות שלך היא ממש פשע- כי זה כל-כך מוצלח, שאני מרגשי ממש חסר-רגשות.
זאת אומרת, חסר רגשות חוץ מ'אכול-קנאה', שנאמר: "קנאת סופרים..." (ואני בספק על ההמשך.)
עלי והצליחי.