[ליצירה]
מצוין, יצירה טובה המבטאת חקר האמת. אני אוהבת.
בנימה אישית אני אוסיף שאתה צודק.
אם האמונה לא נעשת במקביל לשכל.
אם אין בדיקה אמיתית, ברור מעמיק כל אחד עם עצמו ומול בוראו, אזי הבית הראשון שלך מתקיים במלואו.
תודה לך.
[ליצירה]
אני תוהה על הנדהם והמזועזע,
הרי אינך חושב באמת הפוך מן הידיעה וההכרה שאיננו יודעים ועוד עלינו להרחיב דעת.
וזה שהצלחת לזעזע את היצר, באמת פותח לך שער לעבודה המיגעת.
הלואי עלי.
[ליצירה]
קראתי את היצירה כמה פעמים, בנסיון נואש להבין מה עומד מאחורי בליל המילים האלה - והמסקנה היחידה שלי היא שיש מחשבה שרצף של "מילים גבוהות" מהווה יצירה.
חבל.
[ליצירה]
[ליצירה]
חזקי,
כמו תמיד נהניתי מאוד מהמשך הסדרה.
(אני אוהב לקרוא את הדברים כשיש לי ניחותא, ועל כן אני מפגר בכמה פרקים, כפי שודאי שמת לב...)
מספר הערות קצרות:
1. "באורח פלא, למרות שלא הקשיב על פי רוב לאריכות דברי הנשים, כששאלות היו מופנות אליו, הוא היה שם לב אליהן" - אני לא יודע אם הייתי מגדיר זאת 'אורח פלא', זה הטבע שהקב"ה חנן בו את הגברים.
2. הדיאלוגים בין אביאל לאחותו באמת מצחיקים. תשתדל להכניס אותה יותר בסדרה.
3. זה שהגבר לא יודע בכלל איך לגשת לעולם הרוחני של האישה - זו הערה נבונה, ומן הראוי שהקוראים יפנימו אותה וינסו לדבר עם נשים על מנת לנסות להבין מהו עולמן הרוחני, שאיננו מוגדר ומוגבל כמו שלנו.
[ליצירה]
תמי, אני מוכרח לחלוק עלייך בנוגע לשיר הזה.
השיר מאוד קצר - דבר שלא אופיני לחזקי - אולם דוקא במיעוט המילים מתגלה הגדולה של השיר.
בחזרה על המילה "שוב" ארבע פעמים, הוא מתאר לנו, איך בכל פעם ששידוך מתפקשש לו, חוזר אותו תהליך שוב ושוב, והתהליך עצמו הוא פשוט: כאב ומשם הפנמה שהכל מאת הקב"ה וממילא הכל לטובה.
דוקא בכך שהשיר קצר, מתגלה המסר הגדול החבוי בו, שייתכן שהיה מתפספס ביצירה שהמילים בה מרובות.
בנוסף, אני חושב שבקיצור היצירה, יש מעין הרגשה שלכותב אין יכולת להביע את עצמו במילים מרובות, כי הוא אמנם מפנים שהכל לטובה, אבל עדיין כואב לו.
[ליצירה]
"את שונאייך באש מאכלת." - איפה אתה רואה שזה קורה בדיוק???
"רעייתי" - הדימוי בחז"ל לא"י לעומת עם ישראל הוא של האם לבניה "ציון דהיא אמון דישראל" (תרגום לשיה"ש), ולא של רעיה לבעל! (לעומת היחס של הקב"ה לעם ישראל שהוא יחס של בעל לרעיה וד"ל)
"לעם גאולתך" - ממה הארץ צריכה גאולה? הרי היא בקדושתה קיימת לעד!
נראה לי שהמשורר לא התבונן במילותיו, על מנת לראות אם הן מתאימות, וחבל.