[ליצירה]
אני אוהבת את השיר הזה.
אני לא יודעת מה היתה הכוונה שלך בשיר אבל בשבילי המשמעות של המילים בשיר שלך הם המהות שלי. האהבה שבי תשרוד לעד היא האהבה שזכיתי ואזכה להשאיר בעולם.
תודה רבה על השיר.
[ליצירה]
לא מבין
.מה יש לנו לחפש בהר-הבית
.המקום נרמס כבר מזמן ע"י הכופרים המוסלמים
הבית השני נכבש שוב ושוב ע"י דתות אחרות
גם גדולי הרבנים הבינו זאת ופסקו לא לעלות
יש לנו שריד לתולדות עמנו - הכותל
בנינו את ירושלים מחדש והיא שלנו
את חומת העיר העתיקה בנה הסולטן התורכי
בואו נקדש את ירושלים של ימינו לעיר בירתנו
את יהודה ושומרון כבשנו מירדן לא מפלסטין
האל נתן לנו מצוות וגם ראש לחשוב
אז ניתן לחזק את מה שקבלנו ולתת לזמן
להגיד את דברו
[ליצירה]
תגובה
שלום לך בא בימים שמי יצחק שלי ושמחתי לתגובתך לשיר שלי אין יותר מה לעשות אני לא בא בימים אני עדיין צעיר יחסית 59 שנים אבל המסר שלי בשיר הזה היה שלכול סיום יש התחלה חדשה וזה הכול לא יותר אני מקווה שאתה קורא את שיריי אגב השיר שלך מלא רעננות ויופי נפש כדאי לשדר צעירות בכתיבה ככה הבנתי
[ליצירה]
בא בימים (ושות')
מה שלומך? הרבה זמן לא השתמענו.
קצת פאסימיות לעת זקנה אני מרגיש פה...
אמנם אינני קרוב לגילך, אך תרשה לי בכל זאת, לא לחלוק, אלא להציג ראיה שונה.
האדם שם פעמיו אל האופק, אך לעת זקנה איננו רואה את האופק מתקרב, אלא הוא מבין אחרי כ"כ הרבה שנים שההאופק לא בר השגה, פשוט כי הוא מעצם הגדרתו תמיד ישאר אופק. בזמן זה הוא וכל הדומים לו מגיעים להחלטה. חלקם עומדים במקום ומביטים לאחור (בתקווה אולי לחזור מעט אחורה), וחלקם ממשיכים לצעוד, בעזרת החוזק שהעניקה להם דרכם והמים שבהם עברו.
נחמד לחזור לביקור אחרי זמן כה ממושך ולפגוש עדיין דמויות מוכרות.
לילה טוב!
[ליצירה]
כתבת פעם משהו מאוד דומה- פתיחה כמעט זהה, אם אינני טועה.
הרעיון, כבדרך כלל אצלך, טוב, חשוב ונכון, הפעם, פחות אהבתי את ההגשה, בין השאר בגלל תחושת החזרה על שירים קודמים וטובים יותר.
[ליצירה]
[ליצירה]
לגבי השיר, אין לי אלא להצטרף לקודמיי. יש לי בעיה עם שם היצירה. בתור מי שהיה חבר של חולה במחלה הארורה הזאת, לא הייתי קורא בשם זה, ליצירה כל כך נוגעת ללב. שכחה עקב תרחיש מתַסכל, איננה אלצהיימר.
זו היא מחלה של שיבוש כל מערכות הקוגניציה. אני לא מאחל לאף אחד שייתקל בתופעה זו. אישתו של נשיא אדה"ב לשעבר - רייגן - שחלה במחלה זו אמרה: "מי שלא ראה את זה, לעולם לא יוכל להבין ולהאמין שקיים דבר כזה." אני ראיתי חבר שלי עם גוף ובלי "מוח".
מי שחולה במחלה זו גם לא יוכל לכתוב שיר נפלא ונוגע כמו השיר שלך. אני מציע להחליף את השם, כמו למשל: "שכחה בעל כורחי" או משהו דומה. (אני כשלעצמי, הדבר היחידי שאני משתדל לשכוח, שקיימת מחלה כזו....)
[ליצירה]
השיר הזה נגע ללבי כאילו היה שיר מוזמן.
היה לי חבר כזה. רק עם אנשים כאלה, החברות היא אמיתית, כי על אף מזגם הסוער, ויצר המלחמה על צדקתם, שאינו ניתן לכיבוש, הם אמיתיים כנים וישירים. הבעיה שאנשים כאלה נשחקים מהר ומגיע הרגע שהם קורסים תחת עול היושרה והמוסר שהם נושאים על גבם, ואז אתה נשאר בלי חבר אמיתי....
שמור עליו, ש-"יקבל את גזרתו בדממה" כי כאשר תאזל התחמושת הוא "ייפול בקרב".....
תודה רבה והערכה רבה ליכולת הביטוי שניכר בשיר הזה. בא בימים
[ליצירה]
לדוב (אביב וסתיו),
תודה.אני אוהב את יצירתיך גם כשהן נכתבות כתגובה על יצירות של אחרים. אתה כרוח רעננה באתר היצירה, ותמיד כיף לקרוא אותך. להשתמע. בא בימים
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount
[ליצירה]
שיר אדיר (-:) מהמם מאין כמוהו.
נוגע בנימים הגלויים והנסתרים של כל אחד, שחלום בלילותיו או חולם בהקיץ.
אני בגילי המופלג יכול כבר להתרפק על חלומות שהתגשמו, ולהצטער על חלומות שנגוזו. אף-על-פי-כן אני ממשיך לחלום. החלומות בוגרים יותר ומעשיים יותר. אני חולם בעיקר חלומות שיכולים להתגשם ומדלג על אלה, שמנסיוני, אין להם כל סיכוי. מה שלמדתי שכל עוד אפשר לחלום יש משמעות לאישיותינו.
בא בימים
נ.ב. אמר לי פעם מישהו: "לביבות בחלום, הם חלום - לא לביבות." אבל אני מכיו לי לביבות שחלמתי עליהן.
[ליצירה]
דנה רון היקרה,
ארשה לעצמי למתוח ביקורת ומקווה שלא תיפגעי, כי לפי נסיוני ביקורת על שירה רק עוזרת להשתפר. צעדיי הראשונים באתר זה היו, ללמוד מהביקורת יותר מאשר מהמחמאות. ולעצם העניין:
למרות שאינני אוהב שמסבירים שירים, אני חורג מנוהג זה ומעוניין בהסבר קצר, מה קשר בין הבית הראשון של השיר ובין הבית השני. לי נראה שהם לקוחים מתוך שני שירים שונים , שני שירים לא גמורים.
בא בימים
[ליצירה]
השיר בזב מראה עדכמה השכונה שלך הטביעה בך את חותמה ואף שעזבת אותה היא בך ואתה חוזר אליה שנית, וחווה אותה שנית כי היא בנשמתך. זה שיר מאוד אישי ואינטימי,ונגע ללבי.
אשרי מי שחש כך על מקורותיו ומולדתו.
אני חוויתי את החוויה הזאת באופן שונה לחלוטין.
לו אני הייתי כותב שיר על השכונה שלי הוא היה נראה אחרת:
השכונה שלי היא הזיה של ילדות
שכל מה ששרד ממנה
הן מילים של אוטוביוגרפיה.
מעורפלת וחסרת דיוקן.
זנחתי אותה לנפשה
והיום היא מתפוררת.
איש אינו מכיר אותי.
לא לקחתי ממנה דבר
שממנו בניתי את ביתי
הרחק מהשכונה שלי
ת"ק פרסה במרחק ובלב.
המקום הגיאוגפי
בו גדלתי איננו עוד
השכונה שלי.
[ליצירה]
לאריה חופשי ("טעיתי" בשם שלך, בכוונה)
כפי שהנך רואה בחותם שלי, אני בא בימים, ואינני חש ש-"לא טוב להיות זקן" אם מכינים את ה-"קשישות" כראוי. כשהייתי צעיר חשבתי כל הזמן מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול, וחששתי שלא אעמוד בזה. אח"כ נסחפתי עם המציאות. עכשיו, שכבר "הייתי צעיר" ואח"כ "גדול", גליתי עולם ומלואו שלא ידעתי שיש בי ויש לו ניחוח משלו, אינני נסחף ואינני עושה מה שאני נדרש לעשות מהממונים עליי. טוב להיות חופשי לעשות "מה שבא לך". מי שיודע לחוות את עצמו יחווה את זה בכל גיל, כל חוויה והייחוד שלה. אני שותף לתחושה שלך שלהיות צעיר זה נפלא, אבל צריך להתכוננן להמשך ב-"שֻׂם שֶׂכֶל".
מי שעתידו לפניו.
[ליצירה]
מי, תודה על הערתך.יתכן שכקורא אתה צודק ואצטרך לקבל את הצעתך. ככותב, חשבתי שפירוט יתר רק יקטין את האפקט של הפנץ'-ליין, שכן, הסיפור כולו מוביל אותך, לשורה השלישית מהסוף: אלוהים הוא אחד לכול הברואים בצלם אנוש, ו-"שניים" הוא "אבי כל המלחמות. במקום בן מתווכחים "של מי האלוהים האמיתי" . אין אלוהים. האם לאחר ההסבר הזה, נראה לך שצריך להרחיב?