[ליצירה]
והכי אהבתי? את ההיפוכונדריות של דורון, שהוסיפה לכל הסיפור הזה מימד מחויך, וגם ניחוח של מציאות אמיתית, כזו שבה הגיבורים לא מושלמים.
סיפור חמוד.
[ליצירה]
ידידה חביבה,
משפט המפתח בשיר המקסים שלך הוא: "דֶּרֶךְ לִי עוֹד אֲרֻכָּה".כמו שאמר הרמב"ם: "הכל צפוי והרשות נתונה".
אם תשימי לב לשמי, את רק בתחילת הדרך והכל עוד פתוח. הנכון הוא לצַפות לעזרת ריבונו של עולם, אבל הוא יכול לעזור רק למי שיודע לעצב את שיעור קומתו. התובנה הזו היא העזרה הראשונית שהוא נתן לך. וככל שתרבי להשתמש בה ותבני במו ידיך את דמותך כך תקבלי יותר תמיכה ועזרה.
והמתנה הכי חשובה שקיבל כל הדור שלך היא הזכות לשאול שאלות. בצעירותי היו רק תשובות גם לשאלות שלא נשאלו. כתבתי סיפור דמיוני לילדים ולמבוגרים כאחד שבו אב מלמד את בנו:" אם תלמד לשאול את השאלות הנכונות, התשובות יבואו מעצמן". אז יש לפניך עוד דרך ארוכה אבל מספיק זמן ללכת בה נכוכה, ואם תשכילי לנצל את הזמן, מובטחת לך העזרה.
בהצלחה בא בימים
[ליצירה]
העימות הזה בין הרגש האישי - לא הכרתי איש ב"ה, לבין הרגש הכללי - שוב נפלו בנינו ובנותינו, אכן קורע את ליבנו שנות דור.
ימים כה שחורים, בהם קרוב הופך קרבן
שכן - בו נשמתו כבר לא תשכון,
חבר - גופו נפרד מנשמתו,
וסתם בן ישראל - אח לדרך, לעם, למשפחה.
נדמה לי שבדור הזה, רואים אנו, למרות קהות החושים, עד כמה קטן העם, עד כמה פגיעה באחד - גורמת לשני לקרוס.
[ליצירה]
איך אני אוהבת את זה... שפה עדינה, הבנה לעומק האישיות, עלילה קלילה וזורמת ותאור של חיבה טהורה ומתוקה מדבש...
אני כבר מחכה ל"והם חיו באושר ובעושר ד'"! (למרות שאפשר היה לתת שם יותר מקורי ומענין).
תודה רבה לך ובהצלחה!
[ליצירה]
כי סיפור צריך לחדש משהו, להפתיע, לגעת, לרגש, ללמד, להצחיק ואפשר להמשיך לחשוב מה עוד.
זה כמו שלא תכתוב שהשמש זרחה והילדים צחקו - זה נחמד, אבל לא מענין מספיק בשביל לכתוב על זה סיפור.
[ליצירה]
וואו.
סיפור נורא! האמת היא שהוא הזכיר לי בעצבותו את הסיפור של הרבי מלובביץ'. גם שם היתה תחושה שהבן אדם אומר שהוא המשיח וגם כל חסידיו זועקים זאת, אבל אף אחד אינו מקשיב ואינו מוכן לקבל. אותו ב"ה לא האשימו בשגעון, אבל כידוע יצאו נגדו בעוז. כשרואים צילומי וידאו שלו מעודד את הקהל בשירת "יחי אדוננו", זה צובט את הלב. זה נראה שגם בזקנותו, אחרי האירוע המוחי שעבר, הוא מנסה בכל דרך לעודד את העם לקלוט - המשיח כאן, תפקחו את העיניים! הוא גם אמר הרי פעם משפט עצוב של חצי יאוש: אני עשיתי ככל יכולתי, עכשיו תורכם...
אנחנו כמובן קטנים ולא יודעים אם הוא היה המשיח או לא, אבל לפעמים התחושה היא כמו זו שעוברת בסיפור - אנחנו רוצים ומתפללים, אבל כשמישהו אומר שזה הוא איננו מוכנים לקבל. יכול להיות שזה באמת היה הוא ולא זכינו.
תודה על הסיפור, הוא מזיז משהו בנפש.
נ.ב. לא חשבתי על זה בעצמי, אבל אני מסכימה עם מה שכתב 'לא פשוט'.
[ליצירה]
הקטע יפה מאוד, ונושבת בו רוח רעננה של אמונה, תמימות ומרץ נעורים. אנחנו עוד נשנה את העולם!
(רק הערה דקדוקית קטנה: אור הוא זכר, ועל כן אורות האוטובוס קוטעים, ולא קוטעות...)
כל טוב!
[ליצירה]
הרעיון יפה.
לדעתי מיותר ואפילו מפריע לכתוב כל רגע "בית א, ב ג..." אתה יכול לעשות רווח בין בית לבית וכך יבינו שיש לנשום ביניהם, בלי שתצטרך לרשום זאת במפורש ולהפריע לנו לרצף.
בהצלחה.
[ליצירה]
וואי. את לא יודעת כמה נגעת בי! כל מילה וכל תחושה אמת. תארת כל כך טוב את מה שאני מאמינה שיש הרבה שחשות. תודה לך, יישר כח ו... בהצלחה בכל ההתמודדויות.