[ליצירה]
בשביל לצמוח לא צריך הרבה,
רק צריך להפסיק לעצור כל הזמן.
זה לא כ"כ פשוט ללמוד. אבל הנה, זה כנראה קורה.
וכמו תמיד, את מתארת את זה נפלא.
____
ותודה לסוכן האישי.
[ליצירה]
יפהפה
ומזל שעובדת איתי מושבניקית, שבמקרה לימדה אותי לפני כמה ימים מה זו באלה.
מעניין ה"כמו" שלך. כשאת כותבת "זה כמו לשכב פרושת אברים" וכו' אפשר לחוש בחדות שזו לא סתם מטאפורה, אלא שבאמת ניסית ואת יודעת שזה כמו.
[ליצירה]
הוי, רעיה,
זה ממש מפחיד.
מפחיד שאי אפשר לכבות.
מפחיד שאי אפשר להגיע אליו.
ולכל אורך הקטע נדמה היה שהנה וזה מתאפשר ושמול הרצון החזק הזה כלום כבר לא יכול לעמוד
אהבתי ממש. אהבתי את הירוק. זה יפה. שבוע טוב.
[ליצירה]
ילדה-
.........
פשוט אין מה להגיד....
איך ..את...את כלכך היטבת לבטא, מה שכולנו מנסים להבין,
נפש אחת.....
|הדמעות מציפות את העיניים, המסך מטושטש|
...וואו...
ריך לקרוא את זה שוב, וצריך שכולם יקראו את זה... כל העולם...
אור וטוב.
[ליצירה]
ממש ממש מקסים. דרך הבנייה של הדמויות, בעיקר של יונתן, פשוט יפהפיה. והשורההאחרונהנפלאה בעיני.
ואםאפשר, שאלה- האם בחירת השמות, דוד ויונתן, היתה מכוונת?
[ליצירה]
זה מקסים!!
בכלל, יוסי, אני נורא אוהבת להסתכל על היצירות שלך.
רואים איך שאתה שם לב לפרטים הקטנים וזה מעשיר כל כך את המכלול...
אין ספק, אתה בחור יצירתי.
:-))
[ליצירה]
........
......
אין לי מילים להגיב,
לא צריך מילים.
לפעמים הן סתם נורמה שמישהו קבע,
שכדי להגיד למישהו משהו כדאי לעשות את זה עם מילים,
לפעמים לא צריך מילים.
אתה חושב, שיבין לבד.
הוא יבין לבד הרי.
ואז יוצא שאתה כותב שבע עשרה אלף שלוש מאות שמונים ותשע מילים בנסיון להסביר למה לא צריך מילים.
[ליצירה]
אני הכי אהבתי את השורה האחרונה. פשוטה, בהירה, קצרה,
הרגע הזה, שפתאום אתה תופס...
וזה היה מנוגד בחוויה שלי לכל שאר השיר, שדרש ממני התעמקות וצמצום עיניים כדי להכנס לתוכו... (אולי כמו לימוד, בעצם.)
[ליצירה]
.
אף פעם לא ראיתי את הדימוי הזה, של רופאים.
והוא דווקא מיוחד ונורא יפה,
כי רופאים, למרות שהם מכאיבים, בסוף יוצא מזה דבר טוב.
וזאת ראיה שחסרה הרבה פעמים, שמכל הדקירות, לא משנה איזה ומי אחראי להן, יוצא משהו טוב.
(וב ד י ו ק שמעתי שיעור של הרב אבינר שמדמה את הקב"ה לרופא, על אותו משקל... ;)
וזה מה שאני הכי אהבתי,
כי זה חזק, ובאמת כואב ולא עוזב,
אבל איפושהו אופטימי.
באמת אהבתי. :)