עלמה
אילה רייזל
-
מבע הנפש של מי שאומרים- יש לו נפש אמן,נגיעות של העט בעולם של דפים,פרחים יבשים של חיים, הפוכים,ואין מבע נפש מספיק לעולם שכזה ואומרים:הוא חי במקומות אחרים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואו........ [ליצירה]
- [ליצירה] סקיצה נהדרת, טרום ציור מקסים. אשמח לציור עצמו בתקווה בקרוב. תודה לך: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים, מקסים. החספוס והמהירות של הקו שהצליחה לתפוס את התנוחה, את האור. מצויין. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר! אני איתה. ^ מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] . יופי של ציור! [ליצירה]
- [ליצירה] איילה- יפיפה! זה מזכיר לי את ה " מרי פופינס" שבי, עם האצילות והקסם, מוצא חן בעיני... [ליצירה]
- [ליצירה] אי-יה! כמה מסרים סותרים בשפת גוף אחד?! אינני מוכן להתחייב לניחוש באשר להבעה ששכנה על הפנים ברגע הרישום. פשוט נפלא. בנימין [ליצירה]
- [ליצירה] מויש! איזה יפהפה! אתה כותב כל כך טוב... מה שלומך? מה שנה הבאה? אתה בא לנופשיר? ימים טובים! אילה רייזל [ליצירה]
- [ליצירה] ! [ליצירה]
- [ליצירה] קום קרא לא-להיך! * [ליצירה]
- [ליצירה] *** כהה, מרשים תודה [ליצירה]
- [ליצירה] טוב מאוד! לי זה זכיר את זלדה, אולי בגלל השושנים, זה כל כך נעים ונוגה. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] . הצלחת להיות אביר, גם אם לא הצלת אותה. סיפור מדהים. כתוב מעולה. יפה וטוב. [ליצירה]
- [ליצירה] הידד! סונטה! (ועוד לרבים...) אם היית מחלק אז היינו מבחינים לבד שזו סונטה... המשקל... מן הסתם חמישה ימבים וחצי, כמו בסונטות אמיתיות, אבל עוד לא בדקתי. (גאה להראות משכילות.) זה יפה, זה אותנטי, זה זועק לקרב האהבה והדם, הפעם לא על אישה אלא על אדמה. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] הוא היה פעם ימני? מה גרם לו לשינוי הדעת הקיצוני הזה? ולמה הוא הלך דווקא על הקומוניזם שמת כבר מזמן? וממתי אתה מכיר אותו? [ליצירה]
- [ליצירה] גם לי יש- דוקומנט 6 מה שלומך, הודיה? כך שאלתי את אחותי שעמדה מאחורי. אנא, הביאי כסא ושבי, למה תעמדי? למה? "כי בא לי", קטלה אותי אחותי האהובה עליי ביותר. ולא, זה לא שהיא רוצחת, אלא מהכוונה של הלבין פני חברו ברבים, כאילו שפך דמים? יו נועו? "לא עשיתי לך כלום!" נזדעקה אחותי. "מה עשיתי לך? אה? אה? אה? אז ככה יפה? אה? איפה הצדק, איפה?" טוב, זה לא מה שהיא אמרה, זה סתם מוחי שמחפש אקשנים, ואצבעותי שרצות על פני המקלדת בחוסר שליטה. "באיטיות!" צווחה אחותי כדי להרוס לי את הסיפור. לא ילך לך, אחותי יקרה. זה הסיפור שלי, ושלי בלבד "לא נכון!" כן נכון! "לא!" כן! "אמא, תגידי לה, היא כותבת אותי!!!!!!!!!!!" "מה קרה? אילה, מה את עושה לה? אני לא מרשה להגיז לי אותה" "תגידי לה שתכבה את המחשב" "שתכבי את המחשב אבל עכשיו!" אבל אמא, אני באמצע לכתוב סיפור על אחותי יקרה. "מה קרה?" (כך אמי) נשברה הקערה?..." הלשינה אחותי בלי לדעת מה היא עושה. זה לא אני! לא הייתי בסביבה בכלל! "קרציה אחת..." מלמלה אחותי והלכה בשרוך רגליים. "אל תלכי ככה, איך תמצאי לך שידוך?" עזבה אותי אמי בהתבדחות. "לך אני מרשה להמשיך לכתוב, את ממילא לא תמצאי זיווגך בקרוב." מחיתי את דמעותיי מעל פני. בחור יקר- האם תרצה את אחותי במתנה? <אבל היא עוד קטנה!!!!!!!> סיימה לי אחותי את סיפורי, הסיפור שלה. <"אין המלאכה נקראת אלא על שם גומרה!!!!!!!!"> [ליצירה]
- [ליצירה] יפה! בכוונה הקטב כה כתן? [ליצירה]
תגובות