[ליצירה]
הרוח נושבת בי. היא נושבת ממני את המבטים שלהם, את האוויר המת, את הצפיפות והכבדות
היא נושבת מהר יותר ויותר,קרה, חודרת את כל כולי, מסירה את כל הרגשות, כל המחשבות, עד שאני רק צינור חלול, שבתוכו נושבת הרוח. וחושך גדול, מכל הכיוונים – לא החושך שלהם, הוא כבר נשכח.
היא נושבת בעוצמה סוחפת עד שלא ידעתי דבר מלבד הרוח, וידעתי שהיא תישאר בי לנצח.
וכבר לא אכפת מהגדולים ומהמבטים שלהם ומהחושך הקטן שלהם ומהמקומות הצפופים ולא אכפת אם יחפשו, אם ימצאו אם יחזירו. ולא אכפת אם בחוץ תפסיק הרוח לנשוב והכול ייראה כאילו החושך שלי לא קיים. אין בי פחד.
עכשיו הכל נעצר.
[ליצירה]
שלום אלישע
אני לא נוהגת כך
אני אומרת מה מפריע לי
ומה נהדר בעיניי
אם הדס תאמר לי שרק יוצרים שיחמיאו לה היא מכבדת
לא אגיב כשאחשוב שניתן משהו לשנות כדי להתקדם.
ערב טוב
אמילי
[ליצירה]
למה את יותר קטנה ממני? (אני רוצה את שירי היומולדת שלך לעצמי..)
חמש-עשרה וארבע שנים. מדויק לגמרי.
לא יכולה להגיד שהבנתי הכל. במיוחד לא הבנתי חלק מהפסיחות, ואת השורה האחרונה.
וגם - הסוגריים "[עד הבוקר]" נראים לי לא נצרכים..
ניצן
(צופה תגובה בנוסח "נצרכים מאד, זר לא יבין")
[ליצירה]
בדרך כלל אני נוהגת לפזר הערות קטנוניות על חרוזים ומשקל - אבל זה כל כך נחמד שהפעם אני אשתוק |שותקת|
אבל... [קטנונית או לא?...]
למה זה בסיפורת? זו שירה. עלילתית, אולי, אבל שירה.
ואפילו שלא כתבת סונטות בהקסמטרים - אהבתי מאוד.
[ליצירה]
הפריע לי פתחה עיניים, יותר מקובל פקחה. השורה האחרונה מבהירה שוב את המסר, שעובר לדעתי טוב גם ככה - לא צריך לחזור ולהסביר. אהבתי את ה'אתה מזייף', זה טוב!
[ליצירה]
האותיות הסופיות - זה בכוונה? לא ראיתי מה ניסית להעביר. סימני הפיסוק הפוכים; כדאי לכתוב בוורד ולהעלות באמצעות העתק-הדבק.
[שי, זה "ללא סיווג, לסווג"]
[ליצירה]
הבית האחרון - שאני חושבת שהוא הפואנטה של השיר - הרגיש לי, בכל זאת, קצת מפוספס. אולי בגלל העימוד, אני לא יודעת; אבל כדאי לעבור על זה שוב, זה חזק.
ולמה אין כותרת וסיווג?