שיחקת בי -
אוהב
לא אוהב
אוהב
לא אוהב
אוהב
ולפרח שלנו
נגמרו העלים...
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אחלה, ואף מהנה ביותר. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. וואו. מזדהה עם כל מילה. וגם כתוב יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] - יוווו.. כל כך מכיר את זה.. והדימוי גורם לך לחייך, בעצב, בסוף. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסיייייייים מתה על הקצרצרים האלה עם הכפל משמעות. [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו בכל יצירה כמעט יש משו שאני מזדהה איתו אבל את זה אימצתי :) אחותי תמשיכי כך |נשיקה| [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד.. :-) [ליצירה]
- [ליצירה] בהחלט יפה :-) קצר וקולע. [ליצירה]
- [ליצירה] פרח נוגע פוגע ובתוכי הלב יודע [ליצירה]
- [ליצירה] אאוץץץ כאב אהבה... עד כמה מוכר... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים שיר עם תובנות בצדו. חזק מאוד! [ליצירה]
- [ליצירה] פורום תרבות מ*ככב*? [ליצירה]
- [ליצירה] הו, זה כ"כ נורא שאנשים משתילים לנו מה לחשוב. למה עץ תאנה? איזה גננת אמרה שזה תאנה ומאז זה נכנס עמוק לתת מודע? בדיוק היום חברה שלי דיברה על איזה עבודה שהיא עושה על חוה, והיא דיברה על הפרי, וקראה לו תפוח בכזאת טבעיות! --- אבל השיר מעולה. [ליצירה]
- [ליצירה] תשובה למויש: ב"ה מויש יקר, כמעט כל משפט שלך מסתיים בנקודָתיים-שלוש, מכיוון שאתה נוטה להסתרה מסויימת, ובסגנון הדיבור שלך אתה משתמש במשפטים בצורה שבה אתה לא מגלה את כל מה שרצית לאמור, אך גורם לקורא להבין את זה כדבר מובן מאליו (ובכ"ז יש כאן משו מן ההסתרה). כמו"כ, אתה מאוד מהוסס, לפחות כך הייתבזמן כתיבת ההודעה, וכמובן הנקודות הן גם תוצאה של המשקעים שעליהם רמז האדון לומש, ואכמ"ל. עד כאן קשקושי שכל. --- כאחת שגאה לאמור שראתה כבר יותר ממה שכתוב בחלק זה של הסיפור, אני מחכה בקוצר סבלנות לראות איך יגיבו על חלקים אחרים, וגם מצפה לראות את הסוף הסופי, שנגרר זמן רב מדי, יש לציין. אי לכך ובהתאם לזאת, מצאתי לנכון לתמוה ולרגוז על המשפט הבא, או יותר נכון על הסוגריים שבתוכו: "אבל אני אחכה עוד קצת (או הרבה - לא יודע) לפני שאני אכניס אותו". על ילד, למשל, כעסתי כשהוא האט במיוחד בפרסום החלקים של גשרים, אבל ניחא - עוד אפשר ללמד עליו זכות ולאמור שאין לו זמן והוא צריך זמן ע"מ לכתוב אותם. אבל עליך אין שום נקודה של רחמים: הכתוב כבר בידיך ואתה, מתוך רשעות והתאכזרות בלבד, לא חושף אותו לעולם הרחב. הא לך! (ולא לזלזל במשפט האחרון שנשמע ממקלדתי, הוא ציטוט מתוך אלתרמן! "תפילתי אחת, והיא אומרת: הא לך!" מתוך השיר פגישה לאין קץ! עמ 8, "שירים שמכבר", הוצאה כלשהי). [ליצירה]
- [ליצירה] :) אני בטח אראה מטופשת אם אראה את התלהבותי מהסיפור ע"י קריאות שמחה וצהלות וצעקות התלהבות, ולכן לא אתלהב ולא אגיד כמה זה גאוני. (תנחשו בעצמכם כמה!) [ליצירה]
- [ליצירה] באיזה ספר זה יצחק וכו'? ב"ה יש לי כלמיני ספרים של קילשון, ואני קוראת אותו מאווווד, אבל למה לא עלה לי שום קטע עם יצחק כאסוציאציה? אתם יכולים להפנות אותי בקשה? [ליצירה]
- [ליצירה] אלפא, נניח באופן היפותטי מאוד שיש זרעים שצומחים הפוך. אי אפשר להגיד שהם "לא יודעים" לאן ללכת או משהו. אם הם עושים כך, הם בסה"כ נמשכים אחרי כח המשיכה. וזה לא קורה, זה פשוט לא!!!!! אני עוד אוכיח לך את זה בצורה נחרצת. הם חיים. הם יצורים חיים. נושם, אוכל, גדל ומתרבה = חי. תארי לך שאדם חי, חלילה, קבור עמוק באדמה. הוא צריך אוויר! הוא צריך שמש! הוא ינסה למצוא את הדרך למעלה. ואין מצב שהוא לא ידע איפה זה למעלה. כח המשיכה מושך למטה, כך שלמעלה זה הכיוון ההפוך. ותחושת הלמעלה טבועה באינסטינקט של החי, הוא לא צריך להיות ניוטון כדי לדעת איפה למעלה. ניוטון רק הגדיר כמה דברים שהיו מעורפלים לאנשים. גנבת - קטע מעולה, ממש אהבתי. אם כי הייתי מוסיפה בסוף בנימה של אופטימיות וסגירת מעגל, שגם בתפוח המרדן הזה יש זרע, שיצמח שוב. [ליצירה]
- [ליצירה] 104 הו, ממזי, אל תחלום אל תהיה תמים.. לא נפגש ביום ולא מן הימים. (אלא אם כן תבוא פתאום לצומת שילת, בשיא החום) אם המפגש יהיה בסוף, (מה שלא כל כך נראה לי) זה יהיה ביום לא טוב: לא יכולה לי או לא בא לי. המניין כבר נמנה והכפילות לא נחשבה אולי אתה נמנה על התגובה השבעים ושבעה? לא, כי גם אותה כתב המשורר, אבי מרב... אז אם פרס ניחומים דרשת הרי לך מה שביקשת: התגובה המאה ועשרים תהא לממזי, חברים! [ליצירה]
- [ליצירה] אני מסכימה עם השורה החמישית מלמטה. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מתמוגגת. :) מזלטוב [ליצירה]
- [ליצירה] מה? להקפיץ את הסיפור החמוד הזה? איזה סיפור חמוד?! כמעט חטפתי התקף לב מחדש בכל שורה. נראה לי שנלחצתי כמו אמא של המספר בערך. איזה יופי זה, הלוואי שגם אני הייתי יכולה לא להתקבל על הדעת. [ליצירה]
תגובות