[ליצירה]
אנשים
לא רק שהקשקוש הנ"ל לא ראוי להקרא שירה. הוא פשוט לא ראוי.
ירושלמי- השירים שלך זו פרובוקציה! (יססס- השתמשתי עם מקף וסימן קריאה!)
תעשו לי טובה, אנשים, פשוט לא להגיב.
לא להגיב.
יהיה קשה (תמיד זה קשה לראות טימטום ועיוורון )- אבל לדברים מטופשים מתייחסים כמו אל דברים מטופשים.
לא מגיבים.
סוערה, שמבטיחה לעצמה- לחדול מלהתייחס לגחמות מטופשות של איש שחי במאה הקודמת כי אין לו ערכים יותר נאצלים לייצג. די.
[ליצירה]
ובזאת אני אטוש את הדיון
אורי עמירם יקירי, כבר כשכתבתי את המילים שלמה המלך אמרתי לעצמי- בטח יהיה פה מישהו שיקפוץ כנשוך נחש על עצם ה"השוואה". אז ככה: היה סמוך ובטוח שאני ככל אדם דתי מבינה את ערך המשמעות העמוקה של שיר השירים- ואולי אפילו יותר מכל אדם דתי שלא מכיר את הספר לעמקו: למדתי את המגילה ואני מלמדת אותה (אבוי לבנות ישראל החסודות, הא?!).
איזכור שלמה המלך לא בא למטרת השוואה אלא רק להביע נקודה אחת: אירוטיקה קיימת גם ביהדות.
אירוטיקה היא לא דבר "גס".
מישהו פעם אמר לי שאין מילים גסות, יש אנשים גסים.
והכותב דלעיל מתייחס לכתיבה בצורה הזאת- זכותו! זה שהטרמינולוגיה שלו לא ממש לרוחך לא מתירה לאנשים לפטור: "איכס" ולרדת עליו. זה לא עובד ככה.
אתה יכול לכל היותר לומר שזה לא מתאים לך ולא לקרוא אותו יותר!
אני מודה שהיצירה הזאת בכמה נקודות עשתה לי לא נעים בנשמה- אבל יותר לא נעים עשתה לי היציאה מכל פרופורציה.
ואני, אגב, משתדלת מאוד להיות יהודיה טובה ויראת שמים. לא תמיד הולך לי- אבל זה לא בגלל שירים כאלה.
חזנוש- יש שירים ברמה של גן, יש שירים שאיכותם דומה לתוצר החינוכי מבית "סאות' פארק" ויש אירוטיקה. להכניס את כולם תחת קטגוריה של יצירות "בעייתיות" - זו כסילות.
חוץ מזה שההגדרה "בעייתיים" - אין בעייתית ממנה.
ולי נמאס להיות פה. מנחם- מה איתך?
[ליצירה]
[ליצירה]
:)
מאוד אהבתי. אבל אני לא חושבת שמישהו צריך לגאול אותו משם.
השקט גילה סודותיו לך. את יודעת מהם.
לא די בכך?
[ליצירה]
או קיי יודעים מה?
צודקים. לא ממש עגנוני אבל בהחלט מתקרב.
כלומר- אני בטוחה שיש כאן מעין פארודיה על הכתיבה הזו באיזושהי צורה (או שלא- כי זה אכן מוצלח) ופה ושם הבליחו מילות נטולות ארומה עגנונית (אולי מתוך אותה מטרה של התבדחות). אבל זה עדיין היה יפה בעיני.
יו האב א פוטנשייל, דארלינג.
גוד לאק!
סו.
תגובות