בגיל מאה ועשרים, כשאעלה לשמים וישאלוני מה עשיתי בימי חיי עלי אדמות, אני יודעת שאוכל להשיב בלב שלם:
אהבתי.
סוערה בת חורין
-
סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . אני מקווה ששבוא היום אני אוכל להגיד אותו דבר... חוץ מזה, יצירה יפיפיה. [ליצירה]
- [ליצירה] ולו רק והלא די בכך. [ליצירה]
- [ליצירה] במשפט אחד אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] פישששששששש............ יפה אהבץי וגם אני אוכל להגיד זאת אבל לא בלשון עבר , חוצמזה אני לא אחיה עד גיל כזה, טוב אולי. [ליצירה]
- [ליצירה] כיף לך... ועוד בלב שלם... אשרייך. [ליצירה]
- [ליצירה] ... הרגשתי כמו מה שמרגישה בת ממוצעת אל מול תמונתו של גור חתולים קטנטנן. "או.... חמוד!" הלוואי שכולנו נזכה. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני אהבתי :) [ליצירה]
- [ליצירה] :)) חייכתי לי מאוד. וולקאם. במיוחד מהעובדה שבחרת בקטגוריה של "משפט אחד". בשניה הראשונה לא הבנתי למה. ואחר כך- צחקתי ממש. רעיון מצויין, כמו גם הכותר השנון של הספר שלך. בהצלחה! [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שאסור להתעלם מהזמן בו הדברים נכתבו. ובדיוק כעת אני שומעת על חשש לגידול במח של פעוט קרוב משפחה... אין ספק שהקב"ה מקציב חייו של אדם כפי שראוי שיקצבו. אבל דבר לא ישנה את העובדה שאנו, בני האדם כן מתפללים על חולה בתקווה שישתנה רע הגזירה. בעיניים שלנו- התחושה של גדיעה, ביחוד כתוצאה ממלחמה- נראית כקטיעת רצף חיים שאך החל ולא הגיע למיצוי. שוב- בעיניים שלנו. מקווה שעכשיו זה מובן יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] אוח אאוץ'. כאב לי. * חגית, שמוסרת ד"ש ומתנצלת. [ליצירה]
- [ליצירה] ויותר משזה מדוייק- כבר לא יכול להיות... :) וכלנית- חפשי במקום ממנו זה בא, אצל היוצרת, יש עוד הרבה כאלה טובים. [ליצירה]
- [ליצירה] תקשיב, נושא אלומותיו: באתר הזה אין מקום לכינויים כמו "מפגרת" ושאר ביטויים וציטוטים גם אם היו לך במסר אישי. זו הסיבה שגם אני לא כתבתי כאן בריש גלי באילו שמות גנאי מלבבים כינית אותי ("ציטוטי אומן, לא?") ככל הזכור לי לפני שעתיים הכרזת שאתה נוטש תוך איחולים בדבר קריסת האתר. כמי שהיצירה חשובה לו (זו הסיבה בגינה ניתנה לך האפשרות לערוך) אין לי אלא להתאכזב מהתנהגותך הילדותית. אני רואה במעשים שלך ביטוי למשפט שלמה קלאסי. כשאתה נוהג כמו האם שאינה אמיתית (שהאתר יקרוס! יהרס! ימחק!)... חבל. כך או כך, אמרת שאתה עוזב. לא? אני מתביישת בך. [ליצירה]
- [ליצירה] אמיר... זה פשוט מ צ ו י י ן. כל כך חזק, כל כך מנגח- אבל ניגוח של אדם מאמין. רואים את זה בכל שורה. אהבתי ממש. סוערה. [ליצירה]
- [ליצירה] אין מה לומר... א. כבוד גדול, יקר והוד לתת לכוך הזה את שמי. טוב שלא קוראים לזה דירת סוערה. מי זאת חגית?! ב. בתָמי, צחקקתי... [ליצירה]
- [ליצירה] אמאל'ה, יאיר! זה מ ד ה י ם! מדפיסה ושומרת לי בסידור. שאזכה להתפלל ככה. אויש... אני לא יודעת מה עוד לומר ומוזר כי.. זה כזה... ממלא! [ליצירה]
- [ליצירה] אמרו לי שיש כאן מסיבה אז באתי. אסף, דווקא התגובה האחרונה שלך בסדר. אפילו אם היית מצרף את הביטוי "קישקושים" למניפסט הארוך דלעיל- הייתי מוצאת שהעניין לגיטימי שכן בביקורת שלך יש "בשר" והיא לא מתמצה במילות גנאי ריקות מתוכן. ולגבי הניתוח שלך את היצירה- זו בדיוק הבעיה שלי: הכותב, לענ"ד לא הגדיר את הדברים כ"סאטירה" כפי שסברת בדבריך, אלא כ"מונולוג" ומכח היות היצירה מוגדרת כמונולוג- היא תוצר של התבוננות אישית שלו בסובב אותו בעת מילוי חובתו למדינה. יתכן והסטריאוטיפים מעצבנים אותך- אבל מה לעשות וזה מה שהוא ראה שם? שנית- אני לא רואה שהדמות של אמציה מוצגת באור חיובי במיוחד. הוא נלעג לא פחות מחבריו למחלקה ומוצג עפ"י הסטריאוטיפ הבני"שי שהוא, בעיני, אינו מופת ודגל להתנהגות האנושית האולטימטיבית. אולי זה בגלל שאני מכירה את הכותב ויודעת כמה הוא ציני ביחס לטיפוסים דוגמת אמציה. אבל שוב- התגובה שלך, כפי שהיא מוצגת כעת- ראויה להיות תגובה רצינית ועניינית. ואני תמיד אדם מתלהם. פליאה רבה לי עליך שלא ידעת את זה עד עכשיו. סו. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מקסים מקסים. ואם יורשה לי.. לא הבנתי למה לא היו מאשרים לה את זה ב"במה חדשה"? סו, שפיספסה פואנטה. [ליצירה]
תגובות