נפלא!
אני אוהב את החיבור של היצירה הזאת עם "וידוי של סוף אב" - יש כאן שני מצבים: הוידוי הראשית, לפני שמתחילים לשוב בתשובה, והוידוי לאחר העליה הגודולה, כשחוזרים מהימים הנוראים ושמים לב ששום דבר לא השתנה.
[ליצירה]
נפלא!
אני אוהב את החיבור של היצירה הזאת עם "וידוי של סוף אב" - יש כאן שני מצבים: הוידוי הראשית, לפני שמתחילים לשוב בתשובה, והוידוי לאחר העליה הגודולה, כשחוזרים מהימים הנוראים ושמים לב ששום דבר לא השתנה.
[ליצירה]
שלי היקרה,
הכתיבה שלך יפה, אולם אני מסכימה עם אסף, הדברים נראים כמו רשימה ראשונית -
"רגליים יחפות מפזזות לצלילים של סלסה", זו שורה בשיר - ה"כן זו אני" נדמה כנדחף ללא סיבה.
קר לך, ועוד מעט תשתי שוקו חם ותתחממי, אז מה? מה את מנסה להביע בזה?
אני חושבת שאם תקחי כמה דק' ותשקיעי ביצירה קצת מחשבה, המחשבה תיטיב עם היצירה, וממילא גם איתך.
[ליצירה]
יש עצמה מאוד גדולה ביצירה הזאת. ישנם שני בתים: הראשון מבטא מערכת יחסים בסיסית בין בחור לבחורה (מתואר בצורה די שובניסטית - שהבחורה מאוהבת בבחור והוא שובר את לבה). הבית השני מגלה עוד יותר את הצד השוביניסטי, כשהוא מגלה לנו שהבחור מת להפטר כבר מהבחורה שמאוהבת בו.
האם הסיפור אמיתי? או שמא זוהי ביקורת פנימית על השוביניזם הגברי?
[ליצירה]
הקטע חמוד, אבל אני לא מסכימה לחלוטין עם תוכנו.
החיבור שלנו עם הקב"ה נובע מהצורה שבה אנחנו מגלים אתו. עשית יותר מצוות - אתה יותר מחובר, פחות - פחות.
ולדבר על המציאות בתור דבר "אירטוי" - זה סתם טעם לא נבון, לעניות דעתי.
[ליצירה]
מספר הערות:
א. בבקשה שימי רווח של שורה בין הפיסקאות הקטנות שממלאות את הקטע (למשל בין השורה המסיימת במילים "שהכל לטובה, לבין השורה שמתחילה במילים עכשיות את) - זה יקל על הקריאה.
ב. "הכ-ל לטובה" ה"-" נכתב בכונה? אם כן כדאי לענ"ד לכתוב זאת בצורה יותר ברורה (אולי עם מספר סימונים בתוך המילה.
ג. מה מביא גאוה בזאת שהבחורה חלק מחייך? האם יש משהו מיוחד שגורם לה לרצות להיות בקשר איתך ואת דוקא דוחפת לקשר, ולכן הגאוה? לא הבנתי משפט זה.
ד. היצירה באופן כללי, באמת לא נראית ערוכה בצורה הכי טובה.
נ.ב. עוד אין עדכונים... אבל כשיהיו אני אשמח לעדכן אותך בלנ"ד
(לשאר הקוראים: לא, אין לזה קשר ליצירה, סתם חסכתי לעצמי מסר אישי)
תגובות