26/6/01
שתי ידיים פרושות קדימה
כפות ידיים פתוחות לרווחה
זרועות מתקפלות אלי גוף
עוטפות כתפיים.
חיבוק.
גול עצמי.
באין מי אחר שיחבוק.
- - -
כמיהה. השתוקקות
לאותו שיוריד מעלי את משא
העולם,
את משא הבדידות.
כלנית אבן
-
בת 30. סטודנטית לתואר שני. גרה במרכז הארץ בשכירות.
כותבת את עצמי לדעת מאז שאחזתי בכלי כתיבה לראשונה.
לקט יצירות
- הכי אהבה
- להיות לאה - לפרשת ויצא (ולעייפים הכרוניים שבינינו)
- בלדה לכישרון כתיבה
- היורה
- במשפט אחד - נופלת
קשור אלי
- [ליצירה] מצויין. ממש טוב. מסוג הטוויסטים בסוף שאני הכי אוהבת. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. ענק. שתראה ימים אופטימיים יותר.. [ליצירה]
- [ליצירה] כיף לך! [ליצירה]
- [ליצירה] יווו.. אנשים! מה קורה לכם עם כל תיאורי ההתאבדויות האלה לאחרונה? וסליחה, אבנר, שאני מוציאה את זה עליך אבל - - דחיך ראבקום, אנשים. לפעמים באמת אין חשק לכלום, לא בא לצאת מהבית, לא מתחשק לאכול כלום, גם כשמדליקים (לא פותחים טלויזיה. את זה הטכנאי עושה כשהוא רוצה לבדוק מה מקולקל במכשיר..) טלויזיה קורה לעיתים שאין מה לראות או שמחליטים שהכל משעמם. אבל מכאן ועד לומר שמכל ההרהורים הוא החליט לצאת כשהוא הכין את החבל ותלה את עצמו עליו, פור גוד סטייק! שילך לישון, שיקום בבוקר ויראה אם ההרגשה שלו לא השתפרה. שיסע לאנשהו ויראה אם הוא לא יכול לנטרל את עצמו ע"י שינוי מקום ואוירה, שילך לטיפול אם כל זה לא עוזר (וכל מילה שכתובה כאן נוסתה על ידי הכותבת, לידיעתכם). אז די כבר עם הרחמים העצמיים האלה ודי להרוג את כל הגיבורים שלכם. לא לימדו אתכם בכיתה ג' שסופר טוב הוא לא זה שהורג את כל הגיבורים של הסיפור כדי לסיים אותו??? [ליצירה]
- [ליצירה] באה יקרה קבלי ממני חיבוק ענק. אני לא בטוחה שאני מבינה לגמרי את ההקשר של דבריך (למרות שאני מניחה שיש לי איזשהו שביב של הבנה..). את כותבת פשוט.. יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] אוהבת יותר את השירים שלך מאשר את שירי הבדיחה. כשזה עמוק - עוצר כל העולם. ואת, קוטפת כוכבים (קורין אלאל, שם, שם). [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב ומקסים. קצת מזכיר את שירי הילדים של פעם, אבל עם קמצוץ קטן של עצב גדול, פשוט משנה את כל הקונספט [ליצירה]
- [ליצירה] פלשתינים חפים מפשע? יש דבר כזה? כל מרחם על אכזרים סופו שיתאכזר אל רחמנים. [ליצירה]
- [ליצירה] במילה אחת - וואו. בכמה מילים - שימחתני. מאוד מאוד יפה ומיוחד. [ליצירה]
- [ליצירה] זה כאילו, וסליחה על החוצפה, קצת מאבד מהפואנטה של המקום, כי אמנם זה הכל במשפט אחד, אבל כמדומני שהרעיון הוא לחבר את הדברים הללו בעצמנו, ולא להעתיק לכאן מכתבי שרשרת מהאינטרנט. או שאני טועה..? [ליצירה]
תגובות