לצאת לטייל,
ללכת בשביל שצייר לנו
עפרונו של ריבונו של עולם.
להביט במעשי ידיו,
ביצירותיו ובנופיו.
ללמוד כך ציור אחר
שצייר הבורא,
לא פחות יפה,
אלא אפילו יותר,
ללמוד את הציור
של נשמתך.
רונית רייטר
-
משתדלת להיות אמיתית. לשמוח ולשמח, לגדול ולגדל.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אמה, זו הגדרה מקסימה... עכשיו אני מסתכלת קצת אחרת על האש, בזכותך... [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב ממש ממש יפה, הסגנון והלשון ממש נעימים. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים!!! שלם, מחבר הכל... בעומקי עומקיו... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים ממש... אני חושבת שגם כל אחד מאיתנו, גם אם ברוך ה' אנחנו אישית לא נפגענו, הוא איש קטן שנושא את עמוד האש. יפה ביטאת את ההערכה שלנו אל אנשים גדולים אלו... [ליצירה]
- [ליצירה] מבדר ביותר... גם אני אולי בוכה על כך שירדה לעולם, אבל מצחוק או משמחה... [ליצירה]
- [ליצירה] אמיתי... את כותבת מקסים, כל כך נכון, כל כך אמיתי, תמשיכי לאהוב, ולהאמין באהבה... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את מה שראית בעולם, את הכוח שאי אפשר לסרב לו, אותו כוח של "נופל וקם", קשה לחיות בעולם הזה, אבל את אמרת, מה שנותן לנו את הכוח זה היכולת לקום... אז בטח שבשני עולמות... [ליצירה]
- [ליצירה] מעורר מחשבה... הדימוי מעניין, וממחיש דבר שבאמת קשה לנו להבין, תודה... אבל אני חושבת שיש עוד הבדל, שאולי יכול לתת לך תשובה לשאלה. אני מדמיין משהו מוגבל, כי אני מוגבל. אבל כשה' "מדמיין" כביכול, הוא יוצר "מנקודת מבט" של אינסוף. כלומר זה לא משהו מוגבל כמו מה שאני מדמיין, אלא משהו שיכול ליצור ולחשוב, משהו שיש בו מעט מעט מן האינסוף כי הוא ממשיך ויוצר. אבל כל המעט מעט של האינסוף שיש בנו תלוי לגמרי באינסוף של הבורא, קונה הכל. ה' ברא אותנו כאן כדי שנלך בדרכיו, שנחקה אותו כמה שאנחנו יכולים, ולכן, כמו שכתבת האציל לנו משהו ממנו, את הבחירה החופשית והיכולת ליצור משהו. אבל כמובן שהכל תלוי בו, כי ברגע שהוא מחליט לקחת את זה מאיתנו שום דבר לא מונע אותו. וואו! סיבכת אותי במחשבות שלי עצמי... [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי רוצה לבכות בתור תגובה, אבל קשה לי לכאוב יותר... אבל את יודעת, אמה? גם בשעת דימדומים יש אור, גם כאן יש תקוה, יש לנו כוח, ויש לנו לאן ללכת... מזכיר לי שיר מקסים שכתבת (והעתקתי ממנו משפט לפנקסי האישי) בו כתוב: "אנשים קטנים הם בעל כורחם עמוד האש של העם" כל כך אהבתי את המשפט הזה, עם כל הכאב יש בו מבט קדימה, מבט של שליחות. זה היה חסר לי קצת בשיר הזה. אבל בעצם, צריך להיות רגעים של כאב כמו שכתבת, כי בלי שכואבים כמו שצריך, גם אי אפשר להגיד שהכל לטובה וכו'. לפני שנביט הלאה צריך לכאוב, צריך להרגיש חלק מהעם, כמו שאת מרגישה בצורה ממש מדהימה, (וגם כתבת מקסים בשיר). אבל גם אז אסור לשכוח שיש עוד תקוה, ועוד כמה רגעים נרגיש אותה... [ליצירה]
- [ליצירה] זה נורא שהלבה שורפת אותך מבפנים. למה??? [ליצירה]
תגובות