בס"ד
שעת דמדומים,
דמים בדמים,
אחים באחים,
ודמעות...
שעת דמדומים,
כאבים כאבים,
לוויות על גבי לוויות...
שעת דמדומים,
הלילה יורד,
עלטה מוחלטת, כבידה,
שעת דמדומים,
אין השמש נראית,
וגם הוא כבר לא לידה...
הייתי רוצה לבכות בתור תגובה, אבל קשה לי לכאוב יותר...
אבל את יודעת, אמה? גם בשעת דימדומים יש אור, גם כאן יש תקוה, יש לנו כוח, ויש לנו לאן ללכת...
מזכיר לי שיר מקסים שכתבת (והעתקתי ממנו משפט לפנקסי האישי) בו כתוב:
"אנשים קטנים הם בעל כורחם עמוד האש של העם"
כל כך אהבתי את המשפט הזה, עם כל הכאב יש בו מבט קדימה, מבט של שליחות.
זה היה חסר לי קצת בשיר הזה. אבל בעצם, צריך להיות רגעים של כאב כמו שכתבת, כי בלי שכואבים כמו שצריך, גם אי אפשר להגיד שהכל לטובה וכו'. לפני שנביט הלאה צריך לכאוב, צריך להרגיש חלק מהעם, כמו שאת מרגישה בצורה ממש מדהימה, (וגם כתבת מקסים בשיר). אבל גם אז אסור לשכוח שיש עוד תקוה, ועוד כמה רגעים נרגיש אותה...
...ועט ביד,מנסה לעקוב בין שורות,זריעת דיו עקבית,קצב מטורף,
למלא למלא למלא,
איפה שחסר,איפה שלא,
עט,נובע מתוך לבי,ממקום גבוה לא ידוע,מנסה לעקוב אחר תזוזת חיי...
אשמח על תגובותיכם...
[ליצירה]
הייתי רוצה לבכות בתור תגובה, אבל קשה לי לכאוב יותר...
אבל את יודעת, אמה? גם בשעת דימדומים יש אור, גם כאן יש תקוה, יש לנו כוח, ויש לנו לאן ללכת...
מזכיר לי שיר מקסים שכתבת (והעתקתי ממנו משפט לפנקסי האישי) בו כתוב:
"אנשים קטנים הם בעל כורחם עמוד האש של העם"
כל כך אהבתי את המשפט הזה, עם כל הכאב יש בו מבט קדימה, מבט של שליחות.
זה היה חסר לי קצת בשיר הזה. אבל בעצם, צריך להיות רגעים של כאב כמו שכתבת, כי בלי שכואבים כמו שצריך, גם אי אפשר להגיד שהכל לטובה וכו'. לפני שנביט הלאה צריך לכאוב, צריך להרגיש חלק מהעם, כמו שאת מרגישה בצורה ממש מדהימה, (וגם כתבת מקסים בשיר). אבל גם אז אסור לשכוח שיש עוד תקוה, ועוד כמה רגעים נרגיש אותה...
[ליצירה]
אפרת.
אני בהלם שאת חושבת שהוא לא כ"כ טוב-את יודעת מה,-הוא באמת לא טוב...
הוא מדדדדדהההההההיייייייםםםםםםםםםםם!!!
(מדהים)
כל כך הרבה עומק ומחשבה בסיפור אחד,
למה.-תשובה שכל אחד צריך לענות לעצמו
כ"כ נכון...
אני חושבת אבל שלמרות שאדון גרנהום יתן את תשובתו לבנו הבן צריך גם לצאת ולחפש בעצמו את הלמה הלמה הפרטי שלו...
כתוב מעולה.
נ.ב
נהנתי מביטויים כמו "חסר עונים"...-יפה!
[ליצירה]
נכון שבנ"י אחר כך חטאו אבל עם הזמן-למרות הכפייה הזו של הקב"ה עם הזמן זה נהיה כבחירה או כהרגל אם תרצו
ולאנשים היה צורך כזה לחזור לאותו מעמד כדי לקיים את דבר ה' כנעשה ונשמע.
אני חושבת שדוקא בגלל שמי שכתב את זה לא באמת היה שם זה קצת דביק אבל זה כי זו ראיה מלמעלה ראיה של שנים ראיה של זה יכול היה להיות גם אחרת.
כתוב יפה מאוד.
תגובות