לעת עתה
אבל רק לעכשיו
החלטתי לנוח.
אני מסדר את הכסא
יפה יפה
שחור על ירוק כהה
ומניח רגל
ועוד רגל.
בידי האחת
כוס
בידי האחרת
חולצה
רקומה
קרועה.
זו אתנחתת ביניים
לשעת צהריים זו
עוד מעט
ימשכו הקרבות.
[ליצירה]
..
תוהה לעצמי על מה זה נכתב?
לפי לפחות, זה הזכיר פינוי,
רק ששם לא יכולת לבחור באתנחתא, היא נכפתה עליך, ויעידו הכתמים הכחולים, והחולצות הקרועות...
[ליצירה]
אנחנו לא חיים בשביל הרגעים הקשים. פשוט לא מסכים. אם אפשר שיהיו פשוטים אז למה לסבך אותם?
לא מתכוון לפשטות הדעת, על אף שגם לה יש את היופי שבה, אלא לחוסר סיבוך ומורכבות. כמו השירים שאני אוהב. החייים כשירה!
תגובות