זהו שיר סיום.
לא אזכיר דמעה
לא יהיה פה עצב
גם לא תקווה.
זהו שיר פרידה.
בלי אהבה
בלי אכזבה
וללא שלכת.
זהו שיר קצר
על סערה קצרה
שחלפה בחצרי
ולקחה איתה הכל
מלבד
תמונה שלי ושלך ----
טוב, לא יהיה פה עצב.
[ליצירה]
מסר עקר.
אני מבין מה שאתה אומר אבל לא זאת הייתה כוונתי. הרי, אתה השתמשת בדימוי של שנת לימודים כתיאור הרגשתך. "חדרים" ו"פרוזרורים", יש בלב. מכאן ההשאלה. נכון?
אם כך- זה נכון וידוע ששנת לימודים אקדמית נפתחת באוקטובר אבל זה לא משליך על מצבך שלך (על המצב האמיתי שבו אתה שרוי ומשתמש באקדמיה רק כמטאפורה).
מבין?
לכן, הסיום הזה לא מספק ולא מספיק (לעניותי).
[ליצירה]
בינתיים,
פלורסנט אחד דופק כמו שצריך
ותנועת הצליל ענוגה מכל* שים נקודה
יונה* מקשקשת את המח שלה (יונה וולך, נכון?)
כמו שני ביצים במחבת היחסים
ויש מקום רהוט, לְסֶפֶר
מתאים.* חיתוך המילה דווקא כאן לא חזק במיוחד ופחות שייך. (וזהו, ספרה שלה, נכון גם כן?)
[ליצירה]
1. אין המטרה לנכס שיר זה אליי. זוהי תוצאה של עבודה משותפת.
2. המילה נשאה היא עם שוא נע.
3. איני רואה צורך בהרחבת השיר. כך אני אוהב אותו. אם אינך אוהב- אמחוק/ אעביר אותו אליך ותעשה בו כרצונך.
בידידות
תגובות