את הולכת ומתרוקנת
לנוכח תגובות מכרייך.
אין בך רצון לעשות
או
לפתוח במילים גבוהות כמו:
"אינקויזיציה", "אידאולוגיה" ו"דת".
השומר הנרדם על הסף
מתחיל לנחור.
התתעוררי?
[ליצירה]
והרי המיותר:
בית שני: "הוא ניסה לחזור אל הקן." כהקבלה ל"שיסיע אותו לעבוד בבית האבות"? לא כל כך עובר. אבל נסיון יפה.
"ולא הצליח לעוף." -זה מובן מהשורה לפני כן. לכן מיותר.
בית ראשון: הוסף "הא" ב"שיסיע אותו לעבוד( )".
שורה אחרונה מיותרת. המלוכסנות אומרות הכל.
ואולי כך יראה:
הוא עמד בתחנה כמדי בוקר
מחכה לאוטובוס
שיסיע אותו לעבודה
בבית האבות.
"היום שבת", אמרתי,
"ואין אוטובוסים".
הוא הביט בי משתאה
בעיניו המלוכסנות,
אבל לא יכולתי לעזור.
*
ראיתי עורב שחור
מקרטע על הדשא
וכנפו האחת שמוטה.
הוא הביט בי מתחנן,
כמבקש את רחמיי,
אבל לא יכולתי לעזור לו
כי אינני יודע איך עפים
עם כנף אחת שבורה.
בטוב- שי.
[ליצירה]
הרהורי שפיות
השפיות ניתנת לוויכוח.
השפיות ניתנת להפרה.
השפיות נוטה להיעלם בשעה שאת מביטה בי ככה.
השפיות חוזרת אחרי הנשיקה.
אי שפיות היא כמו שקט, שהולך ומתפשט בתאים החשוכים.
אי שפיות כגלי צונאמי, כחול עמוק ופוגע.
אי שפיות ניתנת לתיקון, ע"י אי שפיות נוספת.
לסיכום, שפוי או לא, אתם תחליטו.
תגובות