העברתי ידיי
על עינייך
רפרוף שפתותיי
במליחות דמעותיך
פעימות ליבי
בקצב נשימותיך
והבל פיך
על פניי
מבטיח ,
אחד אנחנו
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מרציפן- רק אשב, כי שני השירים פורסמו ונכתבו מאותו מקום, באותו הלך רוח, ניזונים ומדושנים מאותו הרגש ולכן, אולי נתנו לך הרגשה דומה. עם זאת, לא רואה טעם בלחכות בפרסום "שישכחו". אין בפרסום יצירות כדי לרצות הקוראים או לנסות "לעבוד" עליהם, ולהכניס להם חומר בדלת אחורית.... ולגבי הערתך על עובדת השיר האמריקאי: בחציי אני אמריקאית,- חושב שזה קשור?! או במילים אחרות, לא הבנתי אם זה טוב או רע.... כל טוב, איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] כל השירים, אחד. לא? לפחות השניים שהתפרסמו היום. (היה יותר טוב אם היית מחכה קצת, נותנת לשכוח ומפרסמת שוב). שיר אמריקאי להפליא. [ליצירה]
- [ליצירה] אני בעד לצאת מהכבדות, בעיני היה בזה פן מבדר ... גם אם הזוי :) [ליצירה]
- [ליצירה] טוב תיקון- אז שסיימתי לכתוב, כבר לא הייתי הראשונה להגיב.... ואני חושבת שבכוונה מה שקורה בדר"כ נכתב בסוגריים)... ושוב- זה מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] רסיס, כרגיל- אתה מפליא במילותיך.... פשוט נפלא! רגע פשוט המתואר בכ"כ הרבה קסם, דיוק, יופי וכשרון... [ליצירה]
- [ליצירה] לנצח אנגנך: באמת הרבה כאב יש בשיר זה, הרבה כאב... תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] ואני לא הרגשתי במתח כלל, הניגודיות, כביכול, הוצגה ביצירה זו בצורה נעימה, פשוטה, כאילו השילוב קיים, ברור זורם ולא מתנגש. מקסים, חייכתי, נהניתי, חשבתי. ולפעמים זה כל מה שיצירה צריכה לעורר.... [ליצירה]
- [ליצירה] תאזרי כח ותאמרי זאת- השמחה וההקלה שתמלא אותך, על אף ולמרות החסר שירוקן אותך,- שווים את זה!!! [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים!!! [ליצירה]
- [ליצירה] דב- איפה היית? חסרת לי מאוד, שמחתי לתגובתך המחודשת (יש עוד כמה חדשים מבית היוצר שלי המחכים לעינייך...) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה על התגובות, אני מרגישה שחלקן לאממש ממוענות אליי, מבחינתי הטריגר ליצירה ומה שהביא אותה לידי ביטוי היה מציאת הגופה של הילדה ובעיקר העובדה, כי איש מבני משפחתה לא דרש את גופתה לקבורה, ועם זאת, יש בשיר הזה גם מעבר למקרה העצוב והטראגי הספציפי הזה, הכאב הזה התחבר למלא מקומות אחרים, כמו שהיטיב joy לתאר. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] יוסי יקירי, לא פיספסת דבר, אם היא האחת של חייך, תלחם עכשיו- אף פעם לא מאוחר (החרוז יצא בטעות...) אם מרגיש שוויתרת מוקדם מדי: א. זה לא נכון, כנראה שלאז זו היתה ההרגשה ואיתה היית צריך לזרום... ב. עכשיו תקום- תצעק ותילחם, תגייס את כל שיש בך/לך ואל תתייאש, ואם זה לא ילך- תדע שניסית ותוכל בלב שלם יותר, רגוע יותר, כואב יותר, אבל גם יותר למוד ניסיון ומפוכח. בנוגע לשיר- תנסה פחות חרוזים, יותר לזרום עם המילים, לקטוע שורות, לא להתחייב לסיומות... (טוב נידבקתי ממך בחיידק החרזת, אני מפסיקה כי אני כבר נסחפת)... נדבר... איה:) [ליצירה]
תגובות