צועק ואם לא
אתה
צועק בשקט לעצמך
כנסיגה עדינה
גם לאור יש ריבוי
והסתר פנים
גם ללב יש מקצבים שונים
צועק צו עקצ ו עק
אילה רייזל
-
מבע הנפש של מי שאומרים- יש לו נפש אמן,נגיעות של העט בעולם של דפים,פרחים יבשים של חיים, הפוכים,ואין מבע נפש מספיק לעולם שכזה ואומרים:הוא חי במקומות אחרים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בוקר אור! חמוד, ממש! [ליצירה]
- [ליצירה] מהמם באמת, איזה אח צדיק... את כותבת טוב! [ליצירה]
- [ליצירה] משוגעת... זה מצחיק! :) [ליצירה]
- [ליצירה] גם לי יש- דוקומנט 6 מה שלומך, הודיה? כך שאלתי את אחותי שעמדה מאחורי. אנא, הביאי כסא ושבי, למה תעמדי? למה? "כי בא לי", קטלה אותי אחותי האהובה עליי ביותר. ולא, זה לא שהיא רוצחת, אלא מהכוונה של הלבין פני חברו ברבים, כאילו שפך דמים? יו נועו? "לא עשיתי לך כלום!" נזדעקה אחותי. "מה עשיתי לך? אה? אה? אה? אז ככה יפה? אה? איפה הצדק, איפה?" טוב, זה לא מה שהיא אמרה, זה סתם מוחי שמחפש אקשנים, ואצבעותי שרצות על פני המקלדת בחוסר שליטה. "באיטיות!" צווחה אחותי כדי להרוס לי את הסיפור. לא ילך לך, אחותי יקרה. זה הסיפור שלי, ושלי בלבד "לא נכון!" כן נכון! "לא!" כן! "אמא, תגידי לה, היא כותבת אותי!!!!!!!!!!!" "מה קרה? אילה, מה את עושה לה? אני לא מרשה להגיז לי אותה" "תגידי לה שתכבה את המחשב" "שתכבי את המחשב אבל עכשיו!" אבל אמא, אני באמצע לכתוב סיפור על אחותי יקרה. "מה קרה?" (כך אמי) נשברה הקערה?..." הלשינה אחותי בלי לדעת מה היא עושה. זה לא אני! לא הייתי בסביבה בכלל! "קרציה אחת..." מלמלה אחותי והלכה בשרוך רגליים. "אל תלכי ככה, איך תמצאי לך שידוך?" עזבה אותי אמי בהתבדחות. "לך אני מרשה להמשיך לכתוב, את ממילא לא תמצאי זיווגך בקרוב." מחיתי את דמעותיי מעל פני. בחור יקר- האם תרצה את אחותי במתנה? <אבל היא עוד קטנה!!!!!!!> סיימה לי אחותי את סיפורי, הסיפור שלה. <"אין המלאכה נקראת אלא על שם גומרה!!!!!!!!"> [ליצירה]
- [ליצירה] לומשנה? זה באמת אתה? רוטט ופקוע מיתרים? אני מצטרפת: הידד לרועי ציקי ארד. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד מאדשהוא!!! מתאים לפו הדוב, גם לו שכל כזית והמון מזל במציאת שירים ופזמונות. :) [ליצירה]
- [ליצירה] לא! ואז אמא שלו סטרה לו על פניו. "תפסיק עם זזזזזזהההההההה!" והוא הפסיק. [ליצירה]
- [ליצירה] לא משעמם האם ה"בוי בוי בוי" ניסה לומר שיר חסידי, או יפחות דוביות משהו? השיר עצמו מעביר רגש חד, כואב. שלא נדע צער... (ועוד נדע, לצערנו) [ליצירה]
- [ליצירה] אוקי. מובן יותר. חבר'ה, למרות שמאיר הוא לא שיא התמימות, לא כל אהבת גברים והזדהות מעידה על הומוסקסואליות! (סליחה, אלפי התנצלויות.) המשותף ביניכם הוא כנראה הקנאה בדוד, המרה השחורה, וקריעת המלוכה (וחווית הכריעה), והחיפוש שלך אחר דמות אחת להיאחז בה. כך, אני הקטנה והתמה, רואה זאת. דרך אגב, לא צריך משקל בשביל לכתוב יפה, אני משערת שאם טשרניחובסקי היה חי בימינו, הוא היה מוותר על הטרוכאי הילדותי שלו (מקצב של שולם- שולם- לעולם). [ליצירה]
- [ליצירה] לא, בכלל לא א. איך את מעיזה לקרוא לדבר הזה "שירה"? ב. העניין עצמו בכלל לא משעשע. נכון שהיה לך טרמפיסט שחשב שהוא מצחיק, אבל את סנובית ברמה. אל תקחי עוד טרמפיסטים. אני, בכל אופן, לא אעלה איתך. [ליצירה]
תגובות