"זה מסוג הדברים שפוערים לי חור בלב", אמרתי.
"הוא מספיק מחורר, לא?", ענית.
ואני, שלא יודע להכיל כאב כה מוחשי,
לא ידעתי את נפשי.
ארז ליטמן
-
אפשר ללמוד עלי מהשירים שלי. כך אני מקווה לפחות.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . ב"ה יפה, אבל היה יותר חזק אם היית מבטל את החלק האחרון. משהו כזה: "זה מסוג הדברים שפוערים לי חור בלב" "הוא כבר מספיק מחורר, לא?". סתם, דעתי הבלתי חשובה. פשוט אם לא מוסיפים אחרי זה משהו נשאר ההד של המשפט האחרון ביתר עוצמה. [ליצירה]
- [ליצירה] משותף לכולם מדהים איך הצלחת לבטא במילים כאב, שנגע כמעט לכולנו. [ליצירה]
- [ליצירה] נורא מחשבה נוראית, אבל חזקה. קראתי את זה בצהריים וחזרתי עכשיו כי זה ליווה אותי מאז... אף פעם לא חשבתי על זה... אבל זה כנראה מאד נכון... קצת מזכיר את הרעיון של "עצוב למות באמצע התמוז". כה לחי. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר (המשך) כאילו הנפש של לאה גולדברג השתמשה בלקסיקון של אלתרמן כדי לכתוב שיר. [ליצירה]
- [ליצירה] :))) את ו"ו החיבור בחרת לנקד אבל את "אתה" הדו-משמעי לא ? כל כך מתאים לך :))) לא יפה לתעתע בנו ככה. בטח יש לך קריא מועדף. אולי תחלוק לפחות איתי בהודעה אישית ? [ליצירה]
- [ליצירה] אה כן ורציתי גם להתעכב על שתי המילים שבחרת כדוגמה למילים ממצות. אשמח אם גם אתה תגיד על כך מילה. לפחות עבורי, השקט הזה שבשתיקה מתפרש כשקט מאד נפיץ כשהוא נטען בתוהו ובוהו שקורן באופן בלתי רצוני כמעט מהמילה בראשית שלידו. כמו שקט שלפני הסערה, שתיקה שמצפה למשהו שיתחיל. [ליצירה]
- [ליצירה] סתם משהו שכתבתי לפני שנה בסגנון... הפסח אני מתאבד. תנו לי סיבה אחת טובה למה לא. הפסח אני מתאבד, ולא איכפת לי מי יבוא. הפסח הזה אני אטפס על בניין גבוה וילד ברחוב יביט בי דרך חורים במצה ויראה אותי צונח צניחה חופשית צניחת חורין. כך אפטר באופן סופי בהחלט מכל המרור בחיי. הילד יראה דרך החורים במצה אותי מרוסק על המדרכה כמו חרוסת שהוקאה חזור והקא. הפסח אני מתאבד וזה לא ניתן לערעור. כבר יותר מדי פעמים לב התירוש שלי נקרע כמו ים סוף לשני חצאים שני חצאים שעומדים ומסתכלים זה בזה בהשתאות ובמירמור - "שוב אכלנו אותה". לא עוד אשליות לא עברנו את פרעה ולא נעבור גם את זה. הפסח אני מתאבד ומי שיש לו בעייה עם זה שיעמוד בתור, אבל שיקח בחשבון שזו עלולה להיות עמידה ארוכה - עמידת מצרים של ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] הממ.. אני אקח את זה כמחמאה, אבל איכשהו ההרגשה שלי היא שזה מתאים לשירי ילדים, שזה קליל כזה, גובל בטפשי :) [ליצירה]
- [ליצירה] תשובה לבעז@ הומרוס וקוהלת קשורים מהטעם ששניהם כתבו ותיעדו מאורעות בדויים או אמיתיים, לא משנה לצורך העניין. ובזכות כך נכנסו בעצם להיסטוריה, מה שמבקש גם מחבר השיר הפשוט והצנוע הנ"ל, שהוא סתם אחד העם... ומבחינת השיר - הבית השני מתייחס למלחמת טרויה כפי שמוזכרת אצל הומרוס; ומקושרת באמצעות הבית השני גם לקהלת / שלמה שמיוחס לו גם ספר משלי, ממנו הציטוט על התחבולות, והוא גם זה שאמר עת מלחמה ועת שלום... לדעתי מאד מאד קשור. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים [ליצירה]
- [ליצירה] לא כל כך מופרך לאה גולדברג כבר כתבה: "ורק לערב צבע של תפוז"... :) אני מאמין ששי מודע לזה. שיר ייצרי. אני אוהב שירים ייצריים. [ליצירה]
- [ליצירה] אוהב שירים כאלה מאד. שמתחילים ב-ו"ו החיבור כאילו ממשיכים מחשבה שאותה לא הצליח / רצה המחבר לשים על הנייר. שמסתיימים בתובנה עמוקה על יחסים. שעוסקים בשברים הפנימיים בלי יומרה או ניסיון להישמע מתוסבך ומורכב. הולך לקרוא עוד. [ליצירה]
תגובות